בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 28/01/16 14:22
שת''פ עם האויב 672833
אבל מידע מהסופרמרקט, הגרנולריות שלו היא ברמה שבין שכונה לעיר; ומידע מהמזבלה, הגרנולריות שלו היא ברמת המטרופולין או המחוז (אתה יכול לרדת לרמת הבית המשותף אם תחקור פחי אשפה; ברוב מדינות המערב, ובפרט ישראל, עדיין לא תוכל לשדך את המידע הזה לקמעונאי המזון). ובין מחוזות, אם זכית בפיס ומצאת הבדל מובהק כלשהו, לך תנטרל השפעות סוציואקו, סגנון חיים, וסביבה.

הייתי הולך על כיוון אחר. נדמה לי שאתה ממילא צריך את הסכמת הנחקרים למחקר, רק כדי שתוכל לקבל את המידע הרפואי (ואתה מוכן לבלוע את ההטיה שאתה מטה בזה את הרגלי הצריכה וסגנון החיים שלהם; בשמחה, לפחות זו הטיה שמועילה להם). אם כך, בנה מנגנון שבו הקניות שלהם והאשפה שלהם עוברים דרכך.
ואז נשאר לך רק לנטרל אכילות מחוץ לבית, בפרט בעבודה ובבית הספר. חרמפף.

ניסיון ב', מתחום המחשוב הלביש: מצלמה זעירה על טבעת על אצבע או שתיים, שמכוונת כך שמה שאתה אוכל מצולם. אם השרת לא בטוח מה זה שאתה אוכל, או ממה זה עשוי, היישום שואל אותך על המקום.

ניסיון ג', אולי מקריב דיוק תמורת הקלה טכנולוגית: ענק שמרגיש כשאתה בולע משהו - אפשרי, לא? - ומקפיץ את היישום בסמארטפון ששואל אותך מה אתה אוכל, או לפחות שתצלם את הצלחת אם יש.
שת''פ עם האויב 672838
אני התכוונתי שהחשבון ייעשה ברמה הארצית (על סמך מדגם מייצג, כמובן) וישווה את מה שמחושב מדיווחי התושבים לנטו שבין הכמות שנקנתה לכמות שנזרקה, כלומר לכמות הכללית שנצרכה בפועל. אם עולה מהמדגם ש-‏60,000 טונות של חסה נאכלות כביכול בחודש אבל בפועל אתה יודע שרק 30,000 טונות נאכלו קיבלת את הפקטור המקשר בין הדיווח לבין המעשה (2 במקרה שלנו), בממוצע ארצי כמובן. דומני שזה מה שאנחנו מחפשים.

בדיקות האשפה לכל בית בנפרד הן אפשרות טובה במגבלות שציינת. לא ידוע לי על טכנולוגיה שמאפשרת לך לדעת מה מישהו אכל ובעיקר איזו כמות הוא אכל מאותו דבר. סתם חיישן שיצפצף כשאתה בולע מזון ויזכיר לך לרשום אותו ביומן האכילה שלך הוא אפשרות, אם תמצא מספיק נחקרים שיהיו מוכנים לזה.
שת''פ עם האויב 672840
הטיה: זה גורם לנחקר להיות מודע למה שנאכל (השוו לדיאטה שבה צריך לרשום את כל מה שאוכלים).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים