בתשובה להאייל האלמוני, 21/02/16 16:37
סקר קשה 674103
לטעמי התיאור שלך הולך ליד האמת.
ראשית בהפנייה שלך מופיע התאור המדוייק של מה שקראתי נציגי הממסד:
DNC superdelegates include distinguished party leaders and elected officials, including all Democratic members of the House and Senate and sitting Democratic governors. Other superdelegates are chosen during the primary season. Democratic superdelegates are free to support any candidate for the nomination. This contrasts with convention delegates that are selected based on the party primaries and caucuses in each U.S. state, in which voters choose among candidates for the party's presidential nomination.
שנית, באופן היסטורי עד 1932, כמעט כל הועידות היו ועידות חלוקות ורק לעיתים נדירות היה מועמד יחיד מוסכם. המועמד האחרון שנבחר בועידה חלוקה כזאת היה פראנקלין דלאנו רוזבלט ב-‏1932. בהמשך הוא שינה/הכניס את כל העניין הזה של פריימריס מפלגתיים כדי למנוע את כל סחר הסוסים שליווה את כמעט את כל הועידות והמועמדים.
שלישית, זה נכון שהיום בד"כ מגיעים למועמד מוסכם עוד לפני הכינוס עצמו, אבל זהו בדיוק התהליך בו המועמד הזוכה צריך ל"קנות" את יריביו. זה למעשה היה המצב ב-‏2008, כאשר הילארי קלינטון היתה כל כך קרובה לאובמה שהיה חשש שהמועמד השלישי אדוארדס, עם 0.5% מהקולות יכריע מי יהיה המועמד. מה שיצר את המצב הזה היתה העובדה שה-superdelegates רובם ככולם תמכו בקלינטון. בסופו של דבר העבירה קלינטון את קולות הנציגים שלה לאובמה תמורת המינוי לשרת המדינה (חוץ) שעליו רמזתי לך.
גם בכינוס שתארתי של 1964 היה מועמד אחד מוביל בבירור (לינדון ג'ונסון הנשיא). יחד עם זאת, למועמד השני ג'ורג' וואלאס מושל אלבמה, נציג הדמוקראטים הגזענים של הדרום, היה מספר מספיק של תומכים שהפך אותו לגורם של קבע בכל המערכות הנשיאותיות מ-‏1964 ועד 1976 (באחת מהן כנציג מפלגה שלישית). ב-‏1964, נאלץ ג'ונסון (דרומי בעצמו, מטקסס) למנות את יוברט המפרי לסגנו על מנת ל"צרף" את הדמוקראטים הצפוניים ולהביס את וואלאס בועידה עצמה. אך גם לאחר ההסדר הזה נמשך סחר הסוסים בגלל המשלחת האלטרנטיבית הרב-גזעית של Mississippi Freedom Democratic Party (MFDP) שדרשה להחליף את המשלחת הרשמית הכל-לבנה. על אף שהתומכים הדרומיים של וואלאס היו מיעוט (אאז"ן היו לו כ-‏400 תומכים בלבד מתוך כ-‏3500 נציגים). ג'ונסון חשש שכל האגף הדרומי יפרוש מן המפלגה, אם יודחו הנציגים הלבנים של מיסיסיפי ולא יצביעו עבורו בבחירות עצמן (ואולי אפילו יצביעו עבור יריבו הרפובליקאי השמרן בארי גולדווטר). ג'ונסון ועוד יותר ממנו המפרי שבד"כ נתמכו ע"י השחורים והליברלים, נאלצו במקרה זה ל"דרוס" את מצביעיהם השחורים ו"הכריחו" אותם לקבל הסכם "פשרה" שלא נתן להם דבר ולא היה בכלל פשרה אלא בשם. כל זאת, כדי לרצות את תומכיו של מועמד שלא היה בעל סיכוי ריאלי לזכות. בסופו של דבר השחורים (ומנהיגם מרטין לותר קינג) דחו את ה"פשרה" ופרשו בזעם, מה שלא הפריע גם לרוב הנציגים של אלבמה ומיסיסיפי לפרוש במחאה על ה"פשרה". כל זה נראה בתחילה כפיאסקו גדול מאד, אבל כעבור זמן מועט הסתבר שרוב נציגי הדרום האחרים לא פרשו וג'ונסון זכה בכל זאת בבחירות ברוב די נוח.
יחד עם זאת, יתכן שלבגידה הזו של ג'ונסון, המפרי והדמוקראטים בשחורים היתה השפעה מושהית ומשמעותית לא פחות מרצח מרטין לותר קינג, על המרד של הגטאות השחורים בערים הפנימיות ועל המגמה האנטי-אמריקנית של שחורים רבים בשנים הבאות (הפנתרים השחורים, אומת האיסלם ודוברם מלקולם X).
לסיכום הפריימריס שעליהם אתה מדבר, הם בדיוק התהליך שנועד להחליף את תופעת הכינוסים המחולקים, אבל המסורת והמוסדות המסורתיים עדיין משמרים את "מסורת סחר הסוסים" במהותו גם אם הוא נדחק כעת אל מחוץ לועידות עצמן.
סקר קשה 674110
הפוליטיקה האמריקאית השתנתה באופן מאד חד מאז שנות השלושים. היום זה לא המצב. היום מצב בו יש ועדה חלוקה לגבי המועמד לנשיאות הוא מצב של מפלגה מתאבדת, לכן אף מועמד לנשיאות לא זכה אם הוא קיבל את מועמדותו בעקבות ועדה מתווכת מאז רוזוולט, ולכן לא היתה אף ועדה מתווכת מאז 1952. הרפובליקאים יודעים את זה. הדמוקרטים יודעים את זה. ולכן גם הרפובליקאים וגם הדמוקרטים יודעים את חוקי המשחק ומשחקים בהתאם. אם הנהלת המפלגה (הדמוקרטית או הרפובליקאית) תנסה להצביע בניגוד להחלטה בפריימריז היא תפסיד את הבחירות. לכן היא לא עשתה את זה מעולם (=קריא, במהלך קיומה של מערכת הבחירות השישית) ולכן היא גם לא תעשה את זה בקרוב.

לא היה שום חשש אפילו לא לשניה שאדוארס יכריע מי המועמד. צריך להבין שלקלינטון (ובטח לא לאדוארדס) לא היה באמת מינוף. אם היא היתה מחליטה לשבור את הכלים, גם אם היא היתה זוכה במועמדות היא היתה מפסידה בוודאות לא רק את הנשיאות אלא גם את הכסא בסנט, את הקריירה הפוליטית שלה, את השם הטוב שלה והורסת למפלגה שלה את הסיכויים להגיע לשלטון. ובמקרה הסביר יותר, היא גם היתה מפסידה את המועמדות (וגם את כל השאר). תמיכה באובאמה היתה האפשרות היחידה שנותרה לה, וזה מה שהיא עשתה. המינוי למזכירת החוץ היה הרבה אחרי זה ולא קשור ישירות לתמיכה של הצירים שלה בו בועידה (כאמור, לא היתה לה אפשרות אחרת). יש הבדל גדול בין שיטת שלטון נשיאותית (כמו בארה"ב) לבין שיטה פרלמנטרית - בשיטה נשיאותית סחר הסוסים נראה אחרת לגמרי - שרים הם הרבה פעמים לא פוליטיקאים, וכשכן הם אנשים שמקורבים לנשיא...

פספסת את הסיפור של 1964. בבחירות פנימיות כל מועמד מייצג מחנה בתוך המפלגה, בבחירות הארציות הוא צריך להצליח לשכנע את הציבור שהוא מייצג את כל המחנות במפלגה (וגם כמה מחנות מחוץ למפלגה). החשש של ג'ונסון לא היה מאי הבחרות בועדה אלא מפיצול שיגרום לאי הבחרות בבחירות עצמן.
סקר קשה 674472
טעיתי בכך שלא הבחנתי בכך שכאשר הפריימריז אינם מצליחים ליצור פער מכריע בין המועמד המוביל לדולקים אחריו (וזהו מצב שכיח בהחלט), סחר הסוסים בעניין בחירת המועמד נעשה לפני שמתכנסת ועידת הצירים המפלגתית הרשמית ולא במהלכה. ונראה מאור ציון/האייל האלמוני חוגגים זאת לאורך כל הפתיל.
מלבד זאת, באמת אין לי מושג מה מטריד את מנוחתך/כם. באשר לועידה הדמוקרטית ב-‏1964 ובכלל כל הועידות, אמרתי בדיוק מה שהסברת. למועמד וואלאס נציגם של הדמוקראטים הדרומיים הגזעניים לא היה סיכוי מול ברית הצפון-דרום של ג'ונסון-המפרי (היו לו פחות מרבע ממספר הצירים). בכל זאת הצמד הדמו-ליברלי הזה נאלץ לעשות צעדים ממש ממש נבזים ולא הגונים כלפי בוחריהם השחורים. עד היום לא ברור בדיוק כמה עלתה לארה"ב עניין ה"פשרה" בעניין הייצוג של מיסיסיפי. וכל זאת קרה בגלל שהשניים חששו מתגובתם האלקטורלית של הגזענים הדרומיים בבחירות הנשיאותיות עצמן.
סקר קשה 674715
ב-‏1980 רונאלד ריגן שנבחר כמועמד הרפובליקני לנשיאות רצה שג'ראלד פורד ירוץ איתו כסגן נשיא. פורד שקל בחיוב את ההצעה שכמעט התממשה למרות שהוא לא סבל את ריגן בגלל שלטענתו ריגן חיבל והרס לפורד את הסיכוי להיבחר לנשיאות ב-‏1976 קארטר. פורד גם חשב שבהענות להצעה הוא יצליח למחוק את התדמית שהיתה לו "כנשיא בטעות", מאחר שהוא התמנה לנשיא בגלל רצף ארועים שהתחילו בהתפטרות ואישום סגן הנשיא אגניו (פרשת מס ושוחד) ושיאם היה הסילוק של ניקסון מכס הנשיאות. פורד רצה לריגן יתן לו מגוון סמכויות בתור סגן נשיא, ואפילו דיבר במונחים של נשיאות משותפת. אבל אז פורד העלה את הבעיה שהנשיא וסגנו לא יכולים להיות מאותה מדינה (קליםפורניה במקר הזה). דיק צ'ייני (לימים VICE, סגנו של בוש הבן) שהיה מאנשי פורד, פטר את הבעיה כלא משמעותית. לבסוף כידוע ריגן בחר דווקא בג'ורג בוש האב (שבכלל, ברשימת המועמדים הוא צוין כבעל משקך אינטלקטואלי קל ולא רציני).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים