 |
|
 |
||
|
||||
 |
טריוויה (בלי גוגל בהתחלה): מהי החוליה המקשרת בין דייב ברובק לג'נסיס? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(עדיין בלי גוגל:) אפשר רמז? "חוליה מקשרת" משמע אדם כלשהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו בין "Take five" של ברובק לבין "And then they were three" של ג'נסיס? אם זה אמור להיות מקושר לדיון, הייתי מצפה לאלבום של ELP עם המספר 4 עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה יותר פשוט, אבל מצריך להכיר את הקטעים הרלוונטיים. מכיוון שהשלב הבא הוא לשלוח אתכם לגוגל, אני יכול לחסוך ולתת את פתרון בית הספר. רק לפני שנה-שנתיים עשיתי היכרות עם The Nice ואלבומם הראשון. הוא קצת משעמם, ולא עוזרת איכות ההקלטה הרעועה. אבל קטע אחד הזקיר את אוזני: רונדו. הוא הזקיר את האוזניים גם כי הוא מלהיב כשלעצמו, וגם בגלל דמיונו המדהים ל"הסכין" מהאלבום "השגת גבול" של ג'נסיס. למה מדהים? אני מקווה שאצל רוב חובבי הפרוג, ולפחות אצלי, "השגת גבול" הוא חלק מהשפיץ של הקאנון, בעוד שה"נייס" אי שם בשוליים הרחבים; ו"הסכין" הוא השפיץ של "השגת גבול". אז נכון, בהשווה ל"נייס" השיר של ג'נסיס משוכלל יותר, מעובד יותר, עם עוד נושאים ועם מילים. אבל תהילתו על צלילו הבשרני והמלהיב - וכשמתברר שהנייס עשו את אותו צליל בדיוק, יותר משנתיים קודם, יש בזה משהו מערער. קצת חיטוטים ברשת העלו שני ממצאים. (1) אנתוני בנקס, הקלידן של ג'נסיס, היה חבר של אמרסון. כשהוא שמע את "רונדו" הוא נפל ברצפה. "הסכין" היה בקשה מפורשת שלו מחבריו ללהקה, בואו נעשה גם כזה. (2) "רונדו" בעצמו הוא עיבוד - לרונדו א-לה טורק של דייב ברובק, הנחמד מאוד כשלעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סיכוי שהייתי עולה על התשובה. השכלת הפרוג שלי בקאנטים. קצת מאכזב, אפעס, שבביצוע של הנחמדים ל"בלו רונדו א-לה טורק" הם התעלמו מהפיצ'ר המרכזי של הקטע - המשקל הלא-סטנדרטי (9/8, בשתי חלוקות שונות), שמתחלף לפרקים עם משקל כן סטנדרטי (4/4). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קצת כמו שאמרסון עשה ל''אלגרו ברברו''. אני לא בטוח אם המשקל של ברובק היה מצליח לעמוד בצליל הכבד שהנייס רצו לתת כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, אני מבין מאד קטן בפרוג, אבל משחקים מורכבים עם המשקל הם דווקא טריק נפוץ בז'אנר, לא? הדוגמא הקלאסית, שאפילו אני מכיר: Firth Of Fifth של ג'נסיס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, במחשבה שנייה הצליל ב"רונדו" של הנייס אמנם בשרני ומחושמל היטב, אבל קליל וכיפי (בניגוד ל"ברברי"), ואני יכול לדמיין אותם מנגנים את המשקל של ברובק. כנראה ב-1967, כשהפרוג עוד לא ממש התחיל, היומרות של אמרסון והציפיות של הקהל היו צנועות יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 711951. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |