בתשובה לגרושו, 11/03/16 21:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, המילים של "לא מקום לחלשים" ו"שש שעות" יפות מאוד, רק שהראשון סובל לדעתי מצירוף מילים אחד דווקא קלישאתי נורא, שדווקא אותו הוא שם בכותרת השיר, וחוזר עליו - "לא מקום לחלשים". זה לא מה שסי היימן כתבה כבר לפני (אלוהים אדירים) שלושים שנה, וגם אז זו היתה קלישאה? אבל לא משנה. כאמור, מילים יפות, חוץ מהשורה הזו לא קלישאות, ואני מאמין לך שהשירים האלה מייצגים היטב את כוחם של גדג' ולב כמשוררים. אל עמיר לב מעולם לא צללתי. בעבודה על המאמר רציתי לוודא אם אני לא צריך להכניס אותו, והקשבתי לכמה שירים1 עד שנמאס. כטעם אישי, אני לא מצליח להקשיב לו יותר ממעט דקות עד שהבאס שלו מתחיל לבאס לי את האוזניים (אבל תודה על "שש שעות", הוא באמת יותר יפה מכל שיר של לב שהכרתי, מוזיקלית; אני אוהב את הליווי ואת עליית הגובה בשירה בפזמון). אובייקטיבית, במה שנוגע לשירה לב הוא במובהק סינגר-סונגרייטר ולא זמר רוק. זה אותו דבר מבחינת הכנות בהגשה, וזה שונה בזה שזמר רוק צועק. מעניין להשוות את לב לשפי ישי. הם קצת דומים בשירה ובקול, בהבדל אחד - ישי עולה לצעקה, ולב לא. בין הסינגר-סונגרייטרים המובהקים בישראל, הלא צועקים, אני יותר אוהב את רונה קינן, ואהוד בנאי הוא רמה בפני עצמו. הדירוג הזה שלי הוא מסיבות של קול, ולאו דווקא של מילים. מכיוון שציינת שאתה ניגש לשירים מהמילים, אציין שאצלי נדמה לי שהמילים והמוזיקה תופסים מקום שווה למדי, אולי עדיפות קלה למוזיקה. אולי מה שמונע ממני להיתפס יותר חזק ללב ולקינן זה שאצל שניהם יש הרבה מילים ביחס למוזיקה. בנאי וגדג' יותר מאוזנים. הקול של בנאי כל כך נפלא, שהוא מחדיר למודעות שלי את המילים שלו. אצל קינן אני צריך להתאמץ כדי להתרכז במילים. אצל לב אפילו אם אני מתאמץ אני לא מצליח. כדי להצליח להתייחס למילים של "שש שעות", בסוף פתחתי אותן בשירונט וקראתי במקביל ליוטיוב. 1 ממשימות "בוקר טוב אליהו" כאלה נכנסו לרשימה שלי בלחסן, דולורס וייס ופרבר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לגבי הגדרת עמיר לב כסינגר-סונגרייטר יותר מאשר כרוקיסט. הנה שיר שתוכל להקשיב למילים שלו בלי לפתוח שירונט. (עמיר לב בכתבה של אור הלר עליו https://www.youtube.com/watch?v=E7qXc3ARiFg&featu... הגדיר אותו כשיר שהוא הצליח לכתוב רק פעם בחיים). "פעם בחיים" (כנות בכתיבה ישירות ופשטות שאין לדעתי גם לאהוד בנאי) - https://www.youtube.com/watch?v=yNWTA66buCU |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, לא הצליח. אחרי שתי דקות הפסקתי את השיר, כי שמתי לב שאין לי מושג מה הוא שר עד עכשיו, הקשב שלי ברח. אבל תודה על ההפניה, היה שווה לנסות. אני מסכים שבקול שלו יש ישירות וכנות לא פחות מלבנאי. אבל הוא לא מצליח לעבור את שערי הכניסה למרכז הרגש ולמרכז הקשב שלי. אולי, כמו שהפונז חקר אותי בפתיל המקביל, ההבדל בינינו הוא ביוגרפי. כשאהוד בנאי עשה את שני אלבומיו הראשונים הייתי בן 15 ו-17, בשיא הפתיחות המוזיקלית. יכול להיות שאתה היית בסביבות הגיל הזה ב-1995, אז (ממה שאני מבין מויקי) עמיר לב עשה את אלבומו הנחשב הראשון? ושמאז ועד היום לקול של לב יש מפתח משומן היטב לקשב שלך, כמו שלקול של בנאי יש מפתח לקשב שלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא. ניסיתי. ואין לי הסבר אחר פרט למה שכבר כתבתי, שאני ניגש לשיר קודם כל מצד המילים ולכן טרובאדורים הם המוזיקאים המועדפים עלי. מה שהצעת כהסבר, נכון אולי לבן הזקונים שלי, ששמע את עמיר ברכב מגיל שש וכינה אותו תחילה בלגלוג "הזמר הישנון" עד שראה אותו בגיל 10 בהופעה והתאהב בו חזק, ומאז שם לב לניואנסים שאני יכול להחמיץ כמו "את אומרת לי תודה תקעתי שני ברגים". https://www.youtube.com/watch?v=9BLJAmdrKpM (היום הבן בגיל 16). בעמיר התחלתי להתעניין אחרי גיל 40 . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |