 |
|
 |
||
|
||||
 |
מסתבר שהזיכרון שלי כל כך בקנטים שאני צריך את גוגל בשביל לקשר את ''מגש הכסף'' לסדרה עם שלושת הכלכלנים, שרק לפני כמה חודשים דיברנו עליה ולא על שום דבר אחר. והספר של כתב הספורט שהוזכר אי שם ברמזים הוא ''המגש והכסף'' של עופר שלח. חוץ מזה, חלק מהרמזים אני מבין וחלק לא, אבל אשאיר לצפריר ולמי שמתעניין לפרט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הרמזים מתמקדים בעיקר בכסף (ולא המתכת), כי זה העיקר בחיים, לא? מרדכי נאור כתב על נסיבות כתיבת השיר1. מגש הכסף הוא במקור silver platter האנגלי ולפני שהתחיל סיפורנו עדיין לא היה קיים לו תרגום לעברית. כסף משמש לייצור כלי בית משובחים2. לאנשים עשירים (שנולדים עם כפית של כסף בפה) מגישים את האוכל על מגש מכסף. מי שמגישים אותו הם משרתים, ולכן מי שמקבל (אוכל, ובהשאלה, דבר מה) על מגש של כסף, on a silver platter,לא נדרש לטרוח כדי להשיגו. בשנת 1947 חיים וייצמן היה מנהיגה לשעבר של הסוכנות הציונית לאחר שהודח מהנהגתה בשנת 1946. אך למרות זאת הוא היה מנהיג ציוני מכובד. ב־29 בנובמבר החליטה עצרת אומות המאוחדות על חלוקת פלסטינה. למחרת כבר החלו בארץ מהומות והקרבנות החלו להצטבר. במוצאי שבת ה־13 בדצמבר נאם ויצמן בוועידת המגבית היהודית באטלנטיק סיטי. בין השאר הוא אמר בנאומו: No state has been handed to us on a silver platter. [...] If we do not make the most of this chance, we shall miss our rendezvous with history. כלומר: החלטת האו"ם עדיין לא נתנה לנו מדינה. יש לנו רק אפשרות לקבל מדינה, ואסור לנו לפספס את ההזדמנות החד־פעמית שקיבלנו (ובהמשך: הכסף שלכם יעזור לנו לא לפספס אותה). לעברית המשפט הראשון תורגם (בסוכנות הידיעות של הסוכנות היהודית): „אין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף"נתן אלתרמן (אלתרמן: איש זקן) היה משורר תל־אביבי. בין השאר, החל משנת 1943, הוא כתב טור קבוע בעיתון דבר של יום שישי (הטור השביעי: מכיוון שזה היה הטור השביעי במספר לרוחב העמוד). הטור עסק בענייני אקטואליה והיה פופולרי. ב־12 בדצמבר לא התפרסם הטור. המשפט הזה הופיע רק בסיקור של "הארץ" את הנאום (עיתונים אחרים דווחו עליו, אך בחרו לכלול ציטוטים אחרים, אם בכלל). אבל אצל אלתרמן המשפט הזה אולי הצית משהו. בטורו הבא (ב־18 לדצמבר 1947) הוא כתב על מגש הכסף. השיר מתחיל במילים "והארץ תשקוט", כלומר, לאחר שהארץ שקטה. לפיכך נראה שהוא מתרחש לאחר המלחמה. בפועל הוא נכתב רק בתחילתה. כאשר הוא נכתב היה ברור שהיא רק מתחילה, אבל כבר אז היו מעל 100 קורבנות בצד היהודי. בראשו הציטוט „אין מדינה ניתנת לְעם על מגש של כסף״. הוא מספר על האומה (שמוצגת בדמות אישה) שניצבת במעמד טקסי. מולה באים שני לוחמים: "נערה ונער" בבגדי מלחמה. הם אומרים ״אנחנו מגש הכסף עליו לך ניתנה מדינת היהודים״. מהשם „מדינת היהודים״ אפשר להבין שהשיר נכתב לפני שניתן השם „מדינת ישראל״, שכן על השם הזה הוחלט רק בישיבות שהחלו ב־12 במאי לקראת הקמת המדינה. למרות זאת השיר מסתיים בשורה „והשאר יסופר בתולדות ישראל״. 166 הימים האמורים הם הזמן שבין היום שאחרי החלטת עצרת האו״ם לבין יום הכרזת המדינה ב־14 במאי 1948 (או עד יומיים לפני־כן: הישיבות שבהן נדון העניין). לויצמן נוצר תואר הכבוד "נשיא המדינה" (שכלל, כזכור, את הסמכות לתחוב את אפו לממחטתו). אבל משמעות הדבר הייתה שהיו צריכים להביא את ויצמן לארץ. אי אפשר היה לשלוח מטוסים של חיל האוויר (בגלל שהבריטים היו לכולים להפיל אותם: (עקב הסכסוך בסיני?)), ולכן המציאו חברת תעופה לאומית, והפכו מטוס של חיל האוויר למטוס של החברה. חברת אל על [ויקיפדיה] טסה טיסה אחת לז'נבה וחזרה בשנת 1948, והחלה לפעול בצורה מסודרת בשנת 1949. בשנת 2012 החליטו בערוץ 8 ליצור סדרה על האבטלה. את הסדרה הפיק דורון צברי והיא הפכה לסדרה בת שלושה פרקים על כלכלה. כל פרק הציג דמות אחרת מתחום הכלכלה: * הפרק הראשון: השליחות של גיא רולניק (שאת שמו הצלחתי לפרש: המלאכיות של גיא רולנייק). רולניק הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים, אבל ידוע יותר כעיתונאי כלכלי בהארץ וב־TheMarker. הוא נמנה על מייסדי דה־מרקר והיה עורכו הראשון, ולכן כיניתי אותו "מדגיש". * הפרק השני: ירון זליכה שומר הקופה (שהצלחתי להבין כמי שמשגיח על הגורילה קוקו). זליכה הוא פרופסור בקרייה האקדמית אונו. אבל בעברו יש קריירה ארוכה בשירות הציבורי. בין השאר הוא היה מעורב בהפרטת חברת אל על. כמוכן לקראת סוף הקריירה שלו בשירות המדינה, ניסו שרי אוצר שונים לפטר אותו, אבל מבקר המדינה מנע את זה (בהגנת חושף שחיתויות). אם כי זליכה התפטר זמן קצר לאחר מכן. * דני גוטוויין ושודדי מדינת הרווחה (הצלחתי לקרוא את השם כ[מפלגת ה]פיראטים של שבדיה) גוטוויין הוא פרופסור חבר באוניברסיטת חיפה. מבקר גם עמדתו של רולניק (ופעולותיו של זליכה) לגבי הפרטה ותחומים דומים. כמו שרואים, שם הסדרה לקח את המושג „מגש הכסף״ והפך את הכסף משם המתכת לשם הכלכלי. זה משחק מילים שעובד בעברית ולא היה קיים בנאום המקורי של ויצמן (אשר עסק בגיוס כסף). הסדרה לא מזכירה בגלוי את המונח „מגש הכסף״ (השיר של אלתרמן), וזאת בניגוד לשימוש קודם: הספר „המגש והכסף״ של עופר שלח, שמתייחס בגלוי לשיר של אלתרמן. אבל איך אלתרמן קשור לכסף? הסדרה שודרה באוקטובר 2015. חודשיים לאחר מכן, בדצמבר 2015, יצאו לשוק שטרות שנושאים את דיוקנו של אלתרמן בערך 200₪. השטרות הללו מחליפים שטרות ישנים שעליהם דיוקנו של נשיא המדינה השלישי זלמן שזר (לשעבר: רובשוב). רובשוב ידוע גם כמי שהיו לו רומנים. בין השאר למשוררת רחל (שתונצח השנה על שטר של עשרים שקלים. היא גם הקדישה כמה שירים ל„זר״, כלומר זלמן רובשוב). רומן נוסף שהיה לו היה עם גולדה (שטרות [מרובעים] עם דיוקנה של גולדה כבר מזמן אינם הילך חוקי. אבל יש עוד מטבעות [עגולים] מיוחדים עם דיוקנה). 1 בשירונט לא כוללים את הציטוט שבראש השיר. 2 נראה לי שכיום, כאשר עלות הייצור והתובלה נמוכה בהרבה, כלים ממתכות חזקות יותר אך עמידות קצת פחות עדיפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאפו ותודה. נירגשתי ללמוד שזה למעשה שיר נבואי-מנחם על העתיד הצפוי לנער ולנערה, לא שיר ניחומי-אבלות על הקרבתם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |