בתשובה לג. שמעון, 23/04/02 1:53
שרף את פלסטין ומקבל דמים 67766
שמעון,

בעוד ישראל מנסה להלחם נגד הפלסטינאים בקרב ההסברה על דעתם של האירופאים והאמריקאים, היא מפסידה את הצד השני של המערכה הפלסטינית, והיא הפניה לציבור הפלסטיני ולעולם הערבי בכלל. עראפת, האיש שהוכרז כלא רלוונטי לפני כמה חודשים, הוא עדיין אחד הרלוונטים ביותר בעולם ופניו מופנות לציבור היעד שלו, העולם הערבי. שם הוא צריך לשמור על מעמדו ועל מעמד הפלסטינים כנושאי לפיד המאבק בציונות, כשצבירת נקודות באירופה ואמריקה, חשובה ככל שתהייה, היא רק רגל שניה (לא משנית).

לישראל אין גישה בכלל ל"שוק" הערבי והיא לא יכולה לדבר אליו מעל ראשו של עראפת. משם עראפת שואב עידוד להמשך המאבק תוך כדי פימפום ושילהוב אותו ציבור. צודקות ומוצדקות ככל שתהיינה פעולות צה"ל, והתנערות הממשלה מעראפת, הפלסטינים חיים את המיתוס שנוצר על ידם יום יום. מיתוסים ניצקים בדם, בהרבה דם, וכך הם נחרטים בנפש, ומיתוסים אינם _העובדות_ לכאורה אלא הפרשנות שניתנת, ניפוחם של מקרים ויצור הקשרים חדשים לארועים שוליים כבכיכול. גם לישראל שורה של מיתוסים המבוססים על עובדות שנויות במחלוקת (מצדה, מרד בר-כוכבא).

הדימוי של דב על הפיל המסומם אכן מתאים, משום שהממשלה מתנהלת במרחב רק הטקטי, תוך הליכה על הסף ביחסיה עם ארה"ב ועם אירופה. כן, על אותה אירופה צינית, אופורטיוניסטית, ריאל-פוליטיקית ישראל לא יכולה לוותר. לראות את כל מורכבות והשלכות של מדיניות דרוש אולי מחשב-על. מבחינה מסוימת אני רואה ששרון מתנהל במסלול עליו הוא עלה לפני 30 שנה. ישראל לא יכולה לגרש את הפלסטינים לירדן, והיא איננה יכולה להרשות לעצמה מדינה פלסטינית (ומבחינות מסוימות, דתיות-אידאולוגיות, איננו רוצה).

ממהלכיו עולה, שאת גלגל אוסלו לא ניתן לסובב לגמרי לאחור, למרות שיש כאלה שחושבים אחרת, ולכן הקפאת המצב הנוכחי היא הרע במיעוטו. שרון הכריז עוד בימי ממשלת ברק שמדינה פלסטינית קיימת דה-פקטו, וגם היום איננו שולל את זה. גם תוכניתו האחרונה של שרנסקי (פסק זמן של שלוש שנים שבמרוצתם הקהילייה הבינלאומית תבטיח "חינוך מחדש" לפלסטינים, ואחר כך בחירות) וגם נכונותו לוויתורים כואבים מטרתם להשאיר את המצב פחות או יותר על כנו. כל זה תוך נסיון שלא להגרר למלחמה כוללת, תוך ניצול העובדה שמלחמה כזו איננה בדיוק שיא מאוויהם של מצרים, סוריה, ירדן או לבנון. מבחינה זו שרון עושה מלאכת מחשבת (ואני לא בטוח אם נתניהו היה מסוגל למחשבה טקטית כזו מתוחכמת תוך הפגנת קור רוח קרבי).

הקרב על ההסברה הוא חשוב ביותר ואני משתומם על שממשלת ישראל לא מראה בו תושיה גבוהה יותר, אבל הוא פחות או יותר קרב במעלה ההר, כנגד המיסכנות הפלסטינית. יותר מזה, הצלחה ישראלית באה כשיש כשלון מבצעי, אחרי פיגוע. מוצא מהפרפטאום מובילה המדמם הזה לא יבוא מצד הפלסטינאים, מה כבר אפשר לצפות מערפאת. על כל חוסר ההגינות שבעניין, ישראל היא זו שיכולה להוביל מהלך שובר שיוויון. ישראל בקונסטלציה אמריקאית-אירופאית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים