בתשובה לברק, 29/04/02 23:31
מעתה הדואר ייפתח בשתיים בלילה 68007
כן! כן! אני נלחמת על החופש שלי לקנות!
לא כתחביב אלא כפעילות בסיסית של מסחר. מסחר הוא לא "סתם תחביב" הוא הבסיס של הכלכלה שלנו.
בלי קניות אין לי אוכל בבית. בלי קניות אין לי בגדים ללבוש! למה אתה מתייחס לקניות כאילו זה לוקסוס? זה הדבר הכי בסיסי בחיים!

ואגב, להלחם על תחביבים זו מלחמה על הדמוקרטיה במובן מאד חזק. זו האפשרות לעשות לא רק מה שצריך וחייבים, אלא מה שנהנים וגורם לאושר.
לקנות לחם וחלב אפשר בכל מדינה טוטליטרית. לקנות סושי - זה חופש.
מעתה הדואר ייפתח בשתיים בלילה 68057
האמת, אני לא יודע מהיכן להתחיל לענות לך. את מודעת לכך שלא אמרתי דבר נגד קניית מצרכים לכשעצמה, נכון? את מודעת לכך שגם אם חנויות יעמדו סגורות בשבת, עדיין תוכלי להשיג לחם לאכול ובגד ללבוש, נכון?

אז ברשותך, לא אתחיל לעסוק בשאלה מה מותרות ומה לא. דיברתי על ההתמקדות בקניות כאחד היעדים הבולטים של מאבק עקרוני ורחב על דמות המדינה, התמקדות שממעיטה מן העיקרון.

ולגבי תחביבים, עזבי - חוץ מהסתובבות בקניונים, אני נהנה לבהות בקיר ולהדיח כלים, ולפחות את הראשון אף חרדי לא ייקח ממני.
מעתה הדואר ייפתח בשתיים בלילה 68159
האם יש על הקיר איזושהי דוגמא מעניינת כמו שפריץ או טחב?
מעתה הדואר ייפתח בשתיים בלילה 68170
כן, לצערי יש שפריץ, מזכרת מהדיירים הקודמים שהיו מאוד אלגנטיים. אבל אני משתדל להתעלם מהשפריץ ולבהות רק בשכבת הצבע שמעליו.
מעתה הדואר ייפתח בשתיים בלילה 68172
אני מקוה שלפחות לא מדובר בצבע לבן סתמי אלא במשהו יותר מרתק כמו צהוב אפרוח או ירוק קרפד.
על הקופסה היה כתוב ''אפרסק רך'' 68180
אבל על פי הצבע שהתקבל, אני חושד שהם התכוונו לדייסת קוואקר דווקא. לא נורא, קיר זה קיר, וצריך לחיות עם מה שיש.
סליחה????? 68166
איפה אתה חי?
אני מתכוון ברצינות. באיזו עיר. הטענה שלך, 'גם אם חנויות יהיו סגורות בשבת עדיין יהיה לך לחם לאכול ובגד ללבוש' די מקוממת.
בתל-אביב, אם בשבת בצהריים נגמר לך החלב, אתה יכול ללכת לקנות חלב בפיצוציה (אותם מוסדות קטנים ומצילי חיים שפקחים ממררים להם את החיים) אבל במקומות קטנים יותר פשוט תתקע, במיוחד אם אין לך רכב.
נכון, אף אחד לא מת מרעב בגלל שלא היה יכול לקנות אוכל בשבת, אבל תאמין לי שגם אף חרדי לא ימות מזה שאני עושה קניות במכולת הסמוכה לביתי בשבת.
סליחה????? 68171
כבר זזנו הלאה מהחרדים, אם אינני טועה, בתגובתה של Noga, שטענה כי קניות הן לא מותרות אלא צורך חיוני.

אני אכן גר בת"א, מקום שבו תמיד אפשר להשיג חלב. אבל האם החלב נגמר לך אך ורק בשבת בצהריים? ומה עם שעות הלילה? אם אתה גר במקום קטן ומרוחק, אתה צפוי להיתקל בחנויות סגורות שש פעמים תמימות בשבוע, החל משש בערב, לפני שיגיע יום שבת. אז ממילא אתה רגיל למציאות שבה הצרכים החיוניים זמינים רק בשעות מסוימות. האם אתה טוען שדרושה פיצוצייה במקום מגוריך, שתפעל בשעות הלילה? לא. דווקא השבת מטרידה אותך, כי יש שם "אשם" - חרדים. זה שבעלי חנויות קטנות בפריפריה לא רוצים ולא מסוגלים לפתוח את העסק בזמינות כזו, זה כנראה מטריד פחות.

ואני תוהה אם ההמונים הגודשים את הקניונים בשבתות באו לשם לקנות חלב דווקא. איפה הם מסתובבים? שים לב - בהום סנטר, באייס, בחנויות של ריהוט כפרי בצידי הדרכים.
מציאות שבה צרכים אינם זמינים 68174
לא כך הוא.
בשעה שש בערב אני יכול לעלות על האוטובוס, לנסוע לקניון, לקנות חלב ולחזור.
באחת עשרה בלילה כבר לא, אבל אז מדובר בקורלציה בין הצורך והזמינות. יש ההבדל בין חוסר יכולת להשיג חלב בין 23:00 ל- 06:00 , זמן שבו רוב בני האדם ישנים, לבין חוסר היכולת לקנותו במשך יותר מ- 24 שעות, כולל שעות ערות רבות. האם הצורך שלי בחלב בשבת נמוך מבשאר השבוע? נהפוך הוא. אז נכון, אנשים 'מסתדרים', אבל השאלה היא למה להתעלל בהם?
הפיצוציות (שאגב, פועלות *בניגוד* לחוק) מדגימות את העובדה שיש ביקוש למוצרים מסוימים בלילה ובשבת. כל מה שאני רוצה היא שתינתן אפשרות לאותם חוקי היצע וביקוש לפעול לפי החוק, ובכל מקום.
דרך אגב, עצם העובדה שהפיצוציות ממשיכות לפעול למרות הקנסות הגבוהים המוטלים עליהן מוכיחה שיש הרבה יותר ביקוש לשירותיהן מאשר נדמה. אני מניח שאם היו משנים את החוק היו יכולים בעלי הפיצוציות להוריד מחירים (ולמעשה היו חייבים לעשות זאת עקב תחרות) ומצב 'האזרח הקטן' היה משתפר.
אתה יודע מה? אני יכול להסכים לזה 68179
ודווקא לכן אני שואל - אם ישנו צורך במוצרי יסוד בשעות הלילה ובשבתות, מדוע צריך להתרכז דווקא במאבק על פתיחת קניונים המשווקים מוצרי מותרות?
אתה יודע מה? אני יכול להסכים לזה 68183
גם כאן אתה מערבב בין דברים שונים - התערבות המדינה בחופש העיסוק והתערבות המדינה בזכויות הסוציאליות. ההתערבות הראשונה לדעתי אינה רצוייה - המדינה לא צריכה להכתיב לבעל העסק מתי לפתוח את העסק שלו. הוא יכול לפתוח אותו בבוקר, בלילה, מתי שהוא רוצה, זה ''העסק שלו''. בעוד ההתערבות השנייה לדעתי רצוייה - המדינה צריכה להבטיח בחוק את זכות העובדים למנוחה מינימלית, אבל לא להכתיב לעובד מתי לקחת את אותה מנוחה מינימלית. אלו הם ''כללי המשחק''. כעת יכנסו הכוחות החברתיים שאינם מוכתבים בחוק, כמו רצון רוב העובדים שלא לעבוד בשבת מול רצון המעבידים למקסם את רווחיהם, והם אלו שיקבעו באופן פרטני בכל מקום את אופי העבודה. זה מה שקורה (כמעט) בכל מדינה מתוקנת אחרת, וזה עובד.
חוץ מזה 68182
חלב בפיצוציה עולה בערך פי 3 מחלב בסופר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים