בתשובה לאמ, 26/08/16 1:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דייסת קוואקר היא התחליף האולטימטיבי לדגני בוקר. גם זול, גם מהיר הכנה, גם בריא יותר. כמובן לא להמתיק את דייסת הקוואקר בסוכר. סוכר שולחני חציו פרוקטוזה, חציו גלוקוזה. דבש כ- 80 אחוז פרוקטוזה 20 אחוז גלוקוזה. סילאן גם כן רובו פרוקטוזה מיעוטו גלוקוזה (לא זכורים לי אחוזים). כלל אצבע: כל סוכר שהוא מתוק מאוד הוא סוכר עתיר פרוקטוזה. לגבי דייסת קוואקר. לפי נסיוני (או טעמי האישי) דיסת קוואקר עם מים בלבד היא מרירה במקצת: אם מוסיפים חלב (שמכיל סוכר חלב) הטעם המריר מועלם. אם רוצים טעם מלוח אפשר להוסיף חמאה מלוחה, השומן שבחמאה מוסיף טעם טוב לדייסה, אין צורך בהוספת מלח במקרה זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון כמובן לשיבולת שועל. קוויקר זה מותג מוכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל המונח ''קוואקר'' כבר מזמן התנתק מאביו מולידו המותג ''קוויקר אוטס'', והפך לשם גנרי לשיבולת שועל ''לבנה''. זה מופיע כך על אריזות של מגוון מותגים, והקווייקרים לא תובעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה טוען שאייל מסוגל לשנות נוקדנותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם לנטפק בחזרה: מי שעלולים לתבוע הם כבר מזמן לא קוויקרים (וזה עוד לפני רכישת החברה ע"י פפסיקו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו קוראים לזה שבל''ש, על משקל שק''ש וחזל''ש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמי שלא בעד חלב, יש חלב שיבולת שועל שמתאים מאד לדייסה כזאת. אפשר למצוא בחנויות טבע בעיקר, אבל לא רק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי אוכל קוואקר עם חלב סויה של איזו חברה אמריקאית1. ללא בישול, כמו שאוכלים קורנפלקס - שמים את הקוואקר בקערה ושופכים את החלב. הטעם טוב בלי תוספות של סוכר או חמאה ולא צריך להוסיף מים או לבשל. ____________ 1 שני הראשונים בשורה התחתונה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע סבבה, רק שיש טענות שגם צריכה מוגזמת של חלב סויה היא לא מומלצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתרוגן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני אוהב את זה, למרות שמשהו מנקר לי ''לא תבשל שיבולת שועל בחלב אמה''. (גם מיץ תפוזים עושה את העבודה עם שיבולת השועל, ואני מערבב עם טחינה גולמית ומוסיף קצת חמוציות לפינוק. מכוער אבל טעים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) אני חושבת שאם טוחנים את הקוואקר זה נראה טוב יותר. אני מוסיפה רק כף טחינה גולמית וקצת מים רותחים (להמתין דקה לבדיקת הכמויות, כי אחרי רגע הקוואקר סופח לא מעט מהם). ואז תפוח עץ מגורר, קינמון וכמה צימוקים. לא חושבת שאכלתי דייסה בחלב כבר עשורים (למרות שזכור לי שאהבתי מאוד דייסת סולת. אבל עכשיו זה מזכיר לי את מרק הלחם של הכפריים ב"חגיגה של באבט"). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |