בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 30/08/16 0:02
צורה ותוכן 683453
לאה גולדברג כותבת ב"אמנות הסיפור" (ספר מומלץ מאוד) על סיפורים של אדגר אלן פו, משהו כמו: אמנם אפשר לומר שהסיפורים של פו לוקים בתחום העומק הרגשי, למשל - אבל יש אצלו אחידות של צורה ותוכן, והוא מצליח להביע בדיוק מה שרצה להביע ובכלים מדויקים מאוד (ומשתמע מזה במובלע: ולכן יצירתו איכותית).
כלומר, מי שהסגנון של יוצר מסוים אינו לטעמו או שהתוכן מקומם אותו, אולי צודק, אבל זה לא קשור אינהרנטית לשיפוט של איכות היצירה. והאיכות נמדדת בשילוב מוצלח של הצורה והתוכן. רוצה לומר, בזה שהיוצר "יודע מה הוא עושה".

זו גישה טובה בעיני כי היא עוקפת לפחות את רוב השאלות שנוגעות לרושם שמשאירה היצירה על הקורא הספציפי. כשאני קראתי את פו, בחלק מהסיפורים‏1 אפילו גיחכתי, זה לא ממש הפחיד אותי כמו שהיוצר כנראה קיווה. אבל עדיין אודה בלי בעיות שהוא הצליח לטוות עולם שלם של אלמנטים מיסטיים, גורליים, מעוררי חרדה וכולי, באמצעים ספרותיים מוצלחים ובתחבולות סגנוניות שמתאימות לתוכן. ולכן אעריך אותו גם אם הוא לא פעל עלי רגשית "לפי הספר".

אפשר לשאול בצדק מה קורה כשיש צרימות (ולא התאמה) בין הצורה והתוכן, האם עלינו להסיק שהן מכוונות ומאין לנו לדעת זאת? אבל זה כבר מפליג ליצירות מאוחרות יותר, שיש בהן שכבות של מודעות עצמית ואירוניה, ומכל מקום לא זוכרת שגולדברג התייחסה לזה.

1 בפעם השנייה או השלישית שגופה נפלה מתוך הקיר. אם כי זה לא מצחיק בכלל, בעצם. אולי גיחכתי מפני שזה כבר הגיע לתחום הגרוטסקי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים