בתשובה לשוקי שמאל, 21/10/16 15:08
קשה להחליט 685171
אני מניח שקראת את הפתיל בו אני משתדל ללא הצלחה לשכנע את אביר הקרנפים שרבין לא ירה על ניצולי שואה שקפצו למים מאלטלנה הבוערת. השרשור מתגובה 676872 אם פספסת.

לענין העולים ניצולי השואה שנפלו במלחמת העצמאות - זו באמת היתה סיטואציה קשה שאסור להמעיט בכובד משקלה- עולים ששרדו את השואה ועלו ארצה, קיבלו אימון בסיסי ונשלחו לחזית למות בעד ארצנו.

פעם סיפר לי נהג מונית בשם וולף את סיפורו- סיפור אם הוליווד היתה עושה ממנו סרט הוא היה מואשם בהגזמה. וולף נולד בגרמניה והיה האח הצעיר, מספיק צעיר כדי שההורים יוכלו לפדות את שחרורו בכסף. כך עלה ארצה בגפו בשנות השלושים. הוא התנדב לבריגדה היהודית ובסוף המלחמה הם הסתובבו באירופה, הוציאו להורג נאצים אס אס שהתחבאו בכפרים והוא חיפש את משפחתו. את הוריו ואחותו לא מצא, כנראה נספו בשואה, אבל את אחיו הוא עצמו שחרר ממחנה הריכוז.
האח עלה לארץ ב 48', קיבל רובה ליד ונהרג כעבור יומיים בלטרון.
קשה להחליט 685182
קראתי עכשיו ואני מבין שאני לא הראשון שנתקל בתעמולה הארסית הזאת.
לא נותר לי אלא לומר כך:
א. צריך בהזדמנות זאת להודות לך על מאמציך.
ב. אני בכל זאת חושב שהדבר הזה חסר תוחלת ואני עצמי כאמור פורש.

נ.ב.
אני נזכר בסיפור חי מאד שסיפר דוקא אחד מאנשי האצ"ל שהיה על האניה בזמן שירו עליה בתותח. הוא סיפר כיצד בגין התרוצץ על הסיפון וצעק על האנשים לא להשיב באש ולא לירות על אחים יהודים, בזמן שכולם מסביבו יורים לכל עבר ומתעלמים ממנו. נראה שזה מסמל יפה את דמותו של בגין כמי שנלכד בפח שטמנו לו חברים אחרים, פחות אוהבי אחים, בארגונו. אני לא מאמין שהאיש הרע בסיפור היה גלילי. אני חושב שלבן-גוריון היתה אג'נדה ברורה של חיסול תנועות טרור הפורשים, כדי למנוע הקמת מיליציות מפלגתיות חמושות. לבגין ולמפקדת האצ"ל בודאי לא היה עניין בכל הפרשה הזו, מאחר ובאותו זמן כבר הוסכם על פרוק המחתרות והצטרפותן לצה"ל. המו"מ בין גלילי לבין נציגי האצ"ל כשל בגלל שאלת הנשק ליחידת האצ"ל-לח"י בירושליים (שלפי תכנית החלוקה לא היתה בתחום מדינת ישראל).
בראייה היסטורית, בתוך פרק זמן קצר, התפרק האצ"ל לתוך צה"ל (בין בגלל אלטלנה ובין ללא קשר) ואח"כ פורק הלח"י סופית בגלל רצח ברנדוט, כך שכל פרשת אלטלנה היתה מיותרת לחלוטין. הלקח ההיסטורי שיש ללמוד כאן הוא שבתנועות מן הסוג של המחתרות הפורשות בלתי אפשרי לשלוט על האנשים הקיצוניים יותר שבתוך המחנה.
קשה להחליט 685253
חחח!
מעניין איפה מצאת את איש האצ"ל הזה שמספר הפוך ממה שכולם מספרים.
קשה להחליט 685290
לאורך כל האירוע המתגלגל של אלטלנה, מכפר ויתקין ועד הירי בתותח, עוברים שני חוטים מקבילים-

האחד- הסרבנות של חיילי צה"ל לירות על בני עמם, עד כדי הפרת פקודה ישירה: גם הטייסים, גם אנשי חיל הים, גם החיילים ברחובות תל אביב וגם על שפת הים היו סירובים לירות.
השני- הלהיטות של אנשי אצ"ל לירות גם כאשר קיבלו פקודה ישירה לא לירות. גם בכפר ויתקין וגם בתל אביב.

הסיפור של בגין שמתרוצץ על הסיפון וצועק לא לירות אבל לא כל כך מתייחסים אליו הוא נכון ומאומת בעדויות רבות.
קשה להחליט 685317
איך מסתדרים דבריך עם הפיסקה הבאה מויקיפדיה:

"יצחק רבין כתב בזכרונותיו, שבראותם את ה"אלטלנה" בוערת, אנשי האצ"ל על החוף נתקפו בהיסטריה וצעקו "בגין על האונייה! הצילו את בגין!". לפי עדות רבין, אנשי הפלמ"ח הגבירו בתגובה את עוצמת האש שירו על האונייה, ואילו הוא ומפקדים נוספים של הפלמ"ח, שנמצאו במלון ריץ (מטה הפלמ"ח בתל אביב) ניסו להפסיק את הירי על האונייה, לאחר שהבינו שהקרב נסתיים למעשה, ולא נשקפת עוד סכנה מצד "אלטלנה" : "אש תופת, בעוצמה בלתי רגילה, מכל כלי-הנשק, נפתחה לעבר האונייה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וה"הגנה" כלפי הארגונים [ארגוני "הפורשים" - האצ"ל והלח"י] ומנהיגם מצאו ביטויים בעוצמת האש. איני יודע אם מנחם בגין נמצא על האונייה. אני יודע שהאונייה בוערת, שהפרשה הזאת מחוסלת ואין צורך בנפגעים נוספים. אני עושה כל מאמץ, יחד עם המפקדים האחרים, להפסיק את האש"‏9.

בראיון שנערך עמו‏10 אמר רבין, כי הורה להפסיק את האש לאחר שראה שהאוניה בוערת, ושהירי מכיוונה נפסק. הוא הוסיף, שלאחר הפסקת הירי על האוניה, אנשי האצ"ל שעל החוף, שהיו בפאניקה, הזהירו כי התחמושת וחומרי הנפץ שעל סיפונה עלולים להתפוצץ ולגרום הרס רב באזור חוף תל אביב. בסרטון מופיע גם לוחם פלמ"ח בשם אורי ירום, המודה כי נורתה אש גם לעבר אנשי אצ"ל פצועים, שקפצו מהאוניה וניסו להגיע לחוף." ?

אגב, לפי המסופר באותו מקום בויקיפדיה אכן סרבו טייסים וגם תותחנים לירות על אלטלינה, אך אלה היו מתנדברים שהגיעו מחו"ל ובפרוש לא קבלו "חינוך פלמחי". על התנהגותם של אנשי הפלמח האוטנטים מעיד בפיסקה הזאת רבין עצמו.
קשה להחליט 685320
אני לא רואה סתירה.

מבין הגופים השונים שהרכיבו את צה"ל הפלמ"ח היה גם הקרבי ביותר וגם העויין ביותר לאצ"ל. לכן קל להבין שאצבעם של לוחמי הפלמ"ח ב"ריץ" היתה קלה יותר על ההדק. בנוסף הם היו תחת מצור חלקי רוב אותו היום, ומטרה לירי לסירוגין של אנשי אצ"ל מהבוקר.
אנשי החי"מ, למשל, גם אנשי הגנה ותיקים, לא היו מוכנים לירות אפילו בפקודה ישירה. בשעות הצהריים של 22.6.48 אנשי האצ"ל פרצו את מחסומי החי"מ בכח בכל הגיזרה מבלי שהללו ירו עליהם. גם כוחות תגבורת מחטיבת קרייתי שהגיעו בסביבות השעה 15:00 לאזור חוף הים בתל אביב סירבו לירות בדרך כלל. לאחר ההפגזה כאשר החלה האלטלנה בוערת (סביבות שעה 16:30) הסתערו מאות אנשי אצ"ל על מטה החי"מ והשתלטו עליו ביריות (באוויר בדרך כלל) ובמכות נמרצות. מבין כל אנשי מטה החי"מ רק אחד התנגד בנשק - זרק רימון שפצע ארבעה תוקפים.
באותה עת היה נסיון הסתערות דומה של האצ"ל על ה"ריץ" תוך ירי נק"ל מסיבי, אש מקלע (שפצעה קשה אחד מן המגינים, שמת לאחר מכן בבית החולים) ושני משוריינים של האצ"ל שהתקרבו מדרום.
בשעה 17:30 בערך נשמעה התפוצצות על האניה והחלו הקריאות "בגין על האניה" שתארת. באותה שעה נודע לאנשי ה"ריץ" שמטה החי"מ נכבש ונבזז ע"י אנשי האצ"ל, והם חששו שהם הבאים בתור.
כעבור זמן קצר (עד חצי שעה) הגיע למקום תגבור מצריפין של פלוגה של חטיבת יפתח (70-100 לוחמי פלמ"ח, בהם גם כיתה של אנשי אצ"ל שהמ"כ שלהם היה איש לח"י). איש מפלוגה זו לא סירב לצאת לפעולה, וגם אנשי האצ"ל בפלוגה זו תפקדו בנאמנות. הם צעדו ברגל מ"הבימה" עם משוריין בראש, ושחררו את בנין ה"ריץ" מהמצור ללא ירי, אך עם הרבה התנגשויות ומכות מול עשרות רבות של אנשים מכוחות אצ"ל שהיו חמושים אך לא מאורגנים.
קשה להחליט 685357
אני מניח שהעובדות שאותן תיארת מתבססות על סימוכין ולכן למרות שאיני מכיר את הפרטים לא אנסה לסתרן. אבל בתגובתך הקודמת יצרת תמונה חדה של ''טובים ורעים''. והסיפור של איש הפלמ''ח לפיו נורו אנשים שהיו בתוך המים לא ממש מסתדר עם התמונה הזאת.
קשה להחליט 685183
חבל שהיו כל כך מעט מהם.
נרימה כוס לחיי הנוקמים.
קשה להחליט 685191
הם עברו מכפר לכפר ושאלו את הכפריים- מי כאן אס אס? והכפריים היו מלשינים.
ואז שאלתי אותו- מה, יריתם בהם?
הוא ענה- לא. לא בזבזנו עליהם כדור. תלינו אותם.

פעם אחת בחיפושיו הוא עבר את הקווים בטעות ונתפס על ידי אנשי הצבא האדום. הם חשדו בו שהוא מרגל, היו לו מדים מוזרים. הם הביאו אותו למ"פ שלהם, והוא ניסה לספר לו את סיפורו. למזלו של וולף המ"פ היה יהודי, ודיבר איתו יידיש. הוא שיחרר אותו בחזרה לאזור של בעלות הברית והזהיר אותו שהיה לו מזל גדול כי עם כל מ"פ אחר הוא היה גומר בסיביר.
בשנות החמשים וולף הולך לו בתל אביב, ולפתע מישהו אומר לו שלום. וולף שואל- אנחנו מכירים? האיש עונה- אתה לא מזהה אותי? אני המ"פ הרוסי ששיחרר אותך.

טרנטינו ושפילברג באותו סרט, החיים של בנאדם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים