בתשובה לדובי קננגיסר, 02/05/02 20:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זהו סיפור המסתמך רק על גירסה אחת (יוסף בן מתתיהו). בחפירות לא נמצאו יותר מכמה עשרות שלדים. (לעומת 960 שהיו צריכים להימצא). זאת למרות שאקלים המדבר יבש במיוחד ומשמר היטב חומר אורגני - אני ראיתי בעצמי עצמות נזירים ביזנטיים שנשחטו בשנת 614 לספירה, בעת פלישה פרסית, במערה בצפון מדבר יהודה. במערות בנחל צאלים התגלו עצמות בע"ח שכבר לא קיימים בכלל במזרח התיכון, ובנחל דרגה נמצאו מכתבי בר-כוכבא. בספר "מעוז אחרון" של מיכה לבנה עולה תאוריה שונה לחלוטין, של ניסיון להחזיק מדינה יהודית במדבריות יהודה ומואב לאחר נפילת הבית השני. לאחר נפילת מכוור והרודיון, השקיעו הרומאים מאמצים אדירים בכיבוש מצדה - האם ייתכן שמאמצים אלו לא היו סתם כדי להיפטר מקנאים דתיים אלא כדי לחסל ניסיון לעצמאות במדבר? לצערנו, אין במצדה חומר כתוב ואין לשכוח שיוסף בן מתתיהו שירת את קיסרי רומא ולא היה אובייקטיבי. אין לפסול על הסף את האפשרות שבן-מתתיהו שינה את הסיפור האמיתי כדי להדגיש את הנדיבות הרומאית מול האכזריות של הקנאים היהודים שהעדיפו לרצוח את הנשים והילדים ולהתאבד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן גירסה אחת.ורב הלא ידוע. אך דווקא יוסף שראה בקנאים את גורמי האסון של חורבן בית שני כותב: "ולא היו שמחים(הרומאים) לאיד...אלא היו משתאים על -אצילות-מבצעם תוך בוז גמור למוות". כלומר בא להדגיש (לאחר שהביא את שני נאומי אלעזר) את ערכיות המעשה. ואכן נחישות עד מוות, מכיוון שהיא נדירה,מזמינה במבט ראשון השתוממות,אך ערכה המלא (תבונתה,מוסריותה...) דורש יותר מרגש ההשתוממות כדי לפענחו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן גם שב1900 השנים שעברו מאז סולקו רוב העצמות ע"י בע"ח ובני אדם. בייחוד אם אלו היו על פני הקרקע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה מעניין, אבל אינו רלוונטי. החשוב הוא מה המיתוס המוכר, ששימש את האתוס הציוני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |