בתשובה להפונז, 11/11/16 3:53
מנוולי כל העולם התאחדו 686459
גם לו טראמפ היה מפסיד בבחירות הכלליות, די היה בנצחונו בפריימריז כדי לעורר תהיה באשר למה לעזאזל קורה כאן. עצם בחירתו לנשיא פוסלת את ההסבר ''פלוק כתוצאה מריקבון פנימי במפלגה הרפובליקנית'', אבל ההסבר ''ריאקציה לאובמה'' נפסל עוד קודם.
מנוולי כל העולם התאחדו 686465
יש רבים שטוענים כעת שההצבעה עבורו היא לעומתית, היא ראקציה בבסיסה. כלכלית, חברתית, (אנטי) אינטלקטואלית, תבחר מה שנוח לך. אבל האם יכולה להיות ראקציה כנגד המצב הנוכחי שמנותקת לחלוטין מהנשיא הנוכחי? יש מישהו אחר להאשים במצב? יש מישהו אחר שאחראי - לפחות בעיני ציבור המצביעים - יותר למצב הנוכחי?
מנוולי כל העולם התאחדו 686469
ראשית, אני לא מקבל את הטענה שההצבעה עבור טראמפ הוא "לעומתית" במובן הזה. אז אני פטור מלענות על השאלה "ריאקציה כנגד מה?". שנית, היא בהחלט יכולה להיות "לעומתית" (במובן קצת שונה) מבלי להיות קשורה לאובמה. דעתי על העניין (אותה אני לוקח בערבון מאד מוגבל, וצופה שהיא תשתנה כעשר דקות לאחר כתיבת תגובה זו) היא כדלקמן:

ייתכן שזו אפופניה - אבל אני נוטה לכרוך את בחירת טראמפ והברקזיט כמופעים שונים של תהליכים דומים.

אם יותר לי לאמץ לרגע טרמינולוגיה מרקסיסטית (כי היא שימושית, לא כי אני מרקסיסט), אז התהליך המרכזי לדעתי היא שהשינויים ב-base הנוגעים לאופן בו אנשים מתקשרים, שהחלו עם האינטרנט והרשתות הסלולריות לפני כ-‏20 שנה, מגיעים עכשיו לשיא השפעתם על ה-superstructure, וחושפים אי-התאמות בין חלק מהמוסדות חברתיים והשלטוניים לבין העולם החדש של הרשתות החברתיות והכפר והגלובלי (ספק אם כשהמונח נתבע בתחילת שנות השישים, מקלוהן תיאר לעצמו עד כמה העולם יכול לקטון). נראה לי שהמימושים השונים של הדמוקרטיות בעולם מתקשות מאד לאזן בין ה-"שוק חופשי של רעיונות ודיעות" המצוי בליבה של כל חברה פתוחה, לבין העובדה שבמצב העניינים שנוצר, השתתפות אזרחית רחבה בדיון הציבורי פירושה הפיכתו למופע-בידור שבו לשיקול-דעת ותוצאתנות יש משקל אפסי. התוצאה היא שורה של החלטות גרועות לדעת כולם (בערך), שבכל זאת איכשהו מצליחות לעבור.

תהליך מרכזי אחר (וחיובי מאד) הוא השפעה הולכת וגדלה של גופים על-לאומיים על חשבון ממשלות מקומיות (האו"ם ומוסדותיו כמו קרן-המטבע, האיחוד האירופי, וכו'). אין ספק שישנם נושאים רבים שהמסגרת הנכונה לעסוק בהם היא על-לאומית, אבל הדבר גורר ריאקציה ריגשית (לא לאובמה...) שמחזקת סנטימנטים בדלניים (להערכתי עניין זה שיחק תפקיד גם בברקזיט, וגם בבחירת טראמפ).

לבסוף, ייתכן גם שלהתפשטות האוטומציה (בינתיים אמנם נחשפנו רק לקצה הקרחון שלה) יש חלק בדברים. אנשים מרגישים שהם הופכים (או צפויים בקרוב להפוך) ללא-רלוונטים כעובדים, ואולי מפרשים זאת כאיבוד מעמדם החברתי. ריאקציה הטבעית לכך (ולא לאובמה...) היא הסתגרות ואהדה למנהיגי-אלפא למיניהם שמבטיחים לדאוג לאדם הפשוט. ההסבר הזה הוא קצת יריה-באפלה, אבל אולי יש בו משהו. ייתכן גם שהשינויים המבניים שעוברים על שוק העבודה (אופקי-תעסוקה קצרי טווח וכו') מוסיפים לזה.

ואולי כל ההסברים האלה הם קשקוש מוחלט, ומדובר בסיבות אחרות לחלוטין. ואולי אין סיבות. טראמפ הוא פרודיג'י חד-פעמי בדמוגגיה שלקח רחוק את כשרונו, הברקזיט עבר רק בשל שאננות מצד תומכי-ההשארות שלא הלכו להצביע, אין קשר בין שני הדברים, ושניהם מיקריים ולא סימפטומטיים.

מן הסתם אין לי מושג. אבל אני משוכנע למדי שלא מדובר בריאקציה לאובמה :)
מנוולי כל העולם התאחדו 686495
אז נראה שההסברים של שנינו, והביסוס להם, נמצאים על קרקע דומה. הרבה אולי ומעט ידע ברור. השאלה היא אם בכלל ניתן לקבל פה ידע "אובייקטיבי".
אני עדיין חושב שגם אם יש השלכה של תהליכים בינלאומיים על האזרח הפשוט, תפקידו של הנשיא או הנמנהיג המכהן לדאוג לאותו אדם ולא להשליכו תחת גלגלי המודרניזציה/גלובליזציה/חברתיזציה רשתית וחברותיהן. ואם הוא לא עושה זאת, יהיו לזה השלכות (חוץ אולי מבמדינתנו הקטנטונת, אבל זה דיון אחר).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים