בתשובה להפונז, 22/02/17 9:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש כאן שתי שאלות. האחת- האם קיומו של אלגוריתם כלשהו הופך את הרצון ללא חופשי? ומכאן שאלת השכ"ג הכה חשובה- רצון חופשי ממה? שתיים- האם היכולת שלנו לייצר קרוב כלשהו לאותו אלגוריתם ובכך לחזות בדיוק כלשהו את הבחירות של בעל הרצון הופכת אותו ללא חופשי? כלומר האם יש הקבלה בין "חופשי" לבין "בלתי ניתן לחיזוי"? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק, חופשי ממה? אם יש אלגוריתם שחוזה בדיוק את הבחירה - על סמך שימוש בנתונים קיימים וקודמים לה - אזי הבחירה תלויה ומותנה לחלוטין בתנאים ונתונים אלה, בניגוד לעמדה שהציג הרוקח. אם היא מותנה לחלוטין, אז לא נותרה שום יכולת בחירה אחרת "חופשית", "משוחררת", "זורמת" או "גורקת", תקרא לה באיזה שם שאתה רוצה. ברמה מסוימת, אפילו המושג "בחירה" קצת מוזר כאן. במה זה שונה מ"בחירתו" של כדור תותח1 לנוע דוקא במסלול פרבולי? 1 בכוונה לא אמרתי אלקטרון. הלז, על פי פרשנויות מקובלות, עושה את הבחירה הדמוקרטית מכולן, עם טוויסט. הוא בוחר בכל האפשרויות כולן, סוכם הכל, ואז מטיל מטבע משוקלל על פי תוצאת הסכימה. מגניב, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אלגוריתם אחד שבוחר את חלק מבחירותיו. ואלגוריתם אחר שבוחר חלק אחר מבחירותיו. עכשיו רק צריך לבחור את האלגוריתם שבו משתמשים בכל רגע נתון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי - שים את שניהם בקופסה שחורה, כולל האלגוריתם לבחירה ביניהם, וקיבלת אלגוריתם יחיד שמוביל לתוצאה יחידה. הלא כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מניח שיש אלגוריתם לבחירה ביניהם. לדעתי יש לך בעיה רצינית עם רמת ההפשטה. ברמה של הנוירונים במוח לא ברור לי איך יש בחירה. ברמת ההפשטה של „אלגוריתמים״ (שלא ברור לי מהי בדיוק) יכול להיות שיש מקום לבחירה. לדוגמה: שקלול של מצב הזיכרון וקצת אקראיות מובנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "יש אלגוריתם" -הרי נעשית בחירה, לא? כמובן שהאלגוריתם גם יכול לומר "הטל קוביה"1. אבל הכיוון הזה נראה לי מעניין ואולי אפילו, בניגוד לכל הפתיל עד כה, לא חוזר על מה שכבר נכתב פה איפשהוא במעלה הדיון. עד כמה שאני זוכר, השוטה הפריד באופן די בינארי (הה) בין שתי אופציות קיצוניות של בחירה - דטרמיניסטית לחלוטין מצד אחד או אקראית לחלוטין מצד שני - ולגבי שתיהן הוא טען שהן לא עומדות בשום קריטריון סביר של "רצון חופשי". עכשיו, אתה טוען שאם נסבך את המערכת ונשלב חלקים אקראיים וחלקים דטרמיניסטיים, נקבל חיה חדשה, שאולי יכולה להביא לתוצאה חדשה שיותר ראויה לשם הנ"ל. יש לי חשש כבד התיאור של האלגוריתם שלך ניתן לרדוקציה לשורה של פעולות בינאריות כפי שהגדיר השוטה, ולכן לא בטוח שהוא ייצר חופשיות חדשה. נניח שלאחר שקלול הגעתי למסקנה שיש לי העדפה של 60% לאופציה א', 30% לב', ו-10% ל-ג'. עד כאן אני דטרמיניסטי. עכשיו ננסה להכניס את האקראיות המובנית שלך. צורה אחת לעשות זאת היא להטיל קוביה בעלת שלוש פאות עם ההסתברויות הנ"ל, ולקבל את התוצאה שלה. השוטה היה אומר שאין הבדל משמעותי בין קוביה משוקללת לקוביה רגילה - שתיהן אקראיות באותה מידה, ושוב חזרנו לאקראיות ולא ל"חופשיות". צורה אחרת היא להגריל "רעש" על כל האופציות, ולקחת את הגבוהה אחרי ההרעשה האקראית. זה ממש אלגוריתם דטרמיניסטי ברוטב אקראי. הרחבה של זה תהיה - רצית סיבוכיות - הרעשה אקראית של כל צומת החלטה או נתון לאורך האלגוריתם הדטרמיניסטי2. פה כבר ייתכן שאפילו עבור רעש קטן מאד, המערכת כבר לא תהיה ניתנת לחיזוי - ראה מערכות כאוטיות שרגישות מאד לתנאי החלטה. האם מערכת כיאוטית היא בעלת רצון חופשי? לא ברור לי. אני נוטה להסכים שהמודל הזה מתקרב ל"הרגשת הרצון החופשי" האינטואיטיבית שלנו - התחשבות מודעת ולא מודעת בתנאי התחלה ושקלולים "כלכליים", כשעליהם מפוזרת אבקת פיות שנותנת לי מרחב בחירה "חופשית". ההרגשה האישית שלי, חסרת חשיבות אמנם, היא שאכן מתרחש תהליך דומה בתודעה הנחווית שלי כשאני נדרש לבחור בחירה "חופשית". קודם אני משקלל אפשרויות, שנקרא לזה סוג של אלגוריתם דטרמיניסטי, ובסוף אני "מטיל קוביה" מנטלית. אבל קשה לי מאד להכריע אם אכן יצרנו משהו חדש. אפשר להתייחס לרעש כאל שגיאה בנתונים, אבל זה שאני נתון לאשליות תפיסתיות של נתונים, מאשליות אופטיות ועד ליכולת שערוך מהירות הנמר, אלה חדשות ישנות ובעיקר מעידות על חוסר היכולת שלי לבחירה מושקלת, לא ממש על החופשיות שלה. בקיצור, הכדור (או הקוביה) אצלך. 1 ואתה יודע בסוף איזה "קוביה" נצטרך להטיל כדי שהיא תהיה באמת אקראית, נכון? זאת מהערת הרגל הקודמת שלי. 2 יש פה ענין קצת מסובך שנוגע ליחס הסיגנל לרעש בין הדטרמיניסטי לאקראי. ברור שעבור רעש גבוה מספיק, זה שקול לאקראיות מוחלטת, ושם כבר היינו אז אנחנו מנסים לא להגיע לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 362445 עוסקת באפשרויות החיזוי והאמולציה של "רמות" שונות של רצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או בקצרה תגובה 366173 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר ל"יצירה בשלמותה" של ג'ון לנון, אני יכול לספר מתי נשברה האשליה שלי שכך נוצרים הדברים. בגיל 23 בערך ביקרתי לראשונה בלונדון, ובין השאר הגענו לאחד המוזיאונים הידועים, השם המדויק נשכח ממני. לצד כל מיני יצירות קלאסיות דגולות, אחד המוצגים שהלהיב אותי מאד הוא דף הנייר המקורי שעליו נכתב השיר "Yesterday" של הביטלס. מלא הערכה לקדושתו וחשיבותו של מוצג כזה, התקרבתי לחלון הזכוכית כדי לראות כל אות ואות, ושוד ושבר - הדף מלא תיקונים, מחיקות, שינויים ותוספות מעל, מתחת ומסביב לטקסט הראשוני. אז לפחות לגבי מקרטני, כנראה שתיזת היצירה בשלמותה לא עובדת, אלא דוקא ההנחה שהוא שקל, ברר, ניסה ובחר אפשרויות רבות עד שהגיע למה שהגיע. בתגובה לצפריר אני מנסה לתאר מודל מורכב יותר של רמות של אקראיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל הקשור למילים כנראה הלינאריות של תהליך היצירה רבה יותר. אני זוכר ראיון עתיק עם מקארטני בו הוא מספר שהמלים הזמניות ללחן של יסטרדיי, לפני שהתיישב לכתוב אותן ברצינות היו בכלל: Scramble eggs וחיפוש ביו טיוב העלה את הביצוע המשועשע שלו עם ג'ימי פאלון לגרסה המקורית.
ooh baby I just love your legs |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אם כבר, כנראה שהמילים המקוריות ל''ילד מזדקן'' של כוורת היו ''פוגי מתחשמל'' א-לה סנדרסון. אבל אז בא אןלארצ'יק עם המילים הידועות והשאר היסטוריה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |