בתשובה לאריק, 23/02/17 19:57
689862
נכון שתחושת הצדק סובייקטיבית ושהציבור מורכב משלל ציבורים בעלי השקפות עולם שונות אבל בניגוד לחינוך שספגנו והתקשורת שמצביעה על השוני ומעצימה הבדלים אני חושב שבגדול העקרונות והערכים בכל הקבוצות די דומים. לציבורים השונים במדינה יש הרבה יותר מהמשותף מבחינת ערכים ותפיסות העולם מאשר שונה. הנוצרי החרדי האתיאיסט המוסלמי והקווקזי יודעים שאסור לגנוב, לעשוק, לאנוס, לחטוף, לרמות ולא לשלם.
נכון שלפעמים העוול של האחד הוא יום חג לאחר ובכל זאת הודות לקוד הערכי שהיהודים הפיצו, שאומץ בהתלהבות ונשמר במשך אלפי שנה אנחנו די דומים מבחינת מוסר ומצפון ואולי אפשר להסיק שאלוהים ידע מה היא עושה.

אותם ערכים משותפים הביאו את הציבור במובן הרחב של המושג להצביע על המובחרים שבבניו (גם) כדי שיטיבו להפיץ את הצדק. אף אחד מהציבורים לא רוצה לחיות בחברה שבה שורר אי צדק.
סיוט לקום בבוקר וטראח, לחטוף סטירה מאמא כי אחותך שכבה עם אבא ואחר כך בבית הספר לקבל בעיטה מהמנהל למרות שהופעת לבוש ובזמן. אנחנו יודעים לאן מגיעים אנשים שחיים בתחושה של אי צדק או עוול מתמשך ולכן הלכתי צעד אחורה והצבעתי על תחושת צדק כמושג מכליל, במובן הטוב של הסדר. כמו המושג ציבור. כי בלי צדק אין סדר ובלי סדר אין הגיון ולחיות בלי הגיון זה סיוט. אף אחד לא יטרח לציית לחוק במקום ללא הגיון. עד כאן לגבי תחושת הצדק הציבורי.

נחזור לציבור שאכן משנה את ערכיו וטעמיו במרוצת השנים. שים לב שגם נבחריו והחוקים משתנים בהתאם ומתחדשים ומתרעננים בטרנדים והלכי רוח ואין שום סתירה מהותית בין הכתוב לציבור. הדינמיקה שמתחילה בהצבעה לבוחר שאמון על הפצת תחושת הצדק דרך מערכת המשפט ממשיכה ועוברת עם הציבור מדור מדור. ולא רק, בערך הבעייתי שמתקרא בשכונה "כבוד המשפחה" ניתן לראות שהחוק אפילו הקדים את המאוחר.
לפני 100 שנה גבר ערבי שכיח לא היה מצביע עבור נבחר ציבור שהתבטא בזכות הנשואה לחיות לאחר שהתאהבה בבן השכן. כיום יש ערבים שלא אכפת להם שתחייה. יש חרדים שחושבים שלאישה מותר להתגרש ואף הומו לא רודף סטרייטים, עדיין. ר"ל, הציבור על עקרונותיו ונורמותיו וכל המנופים שמפעילים את תחושת הצדק לא משתנה במהירות דרסטית עד שנוצר פער (מסוכן) מול החוק.
נוסח החוק פוסע עם הציבור ומקסימום צעד מאחור או מלפניו. החוק לכשעצמו -ללא ציבור ושופטים חסר ערך. מי שמפיץ ומנגיש את הצדק לציבור הם השופטים.

תפקידם לפרוס ולפרש את דבר ורוח החוק כפי שקבעו נבחריו. אין להם מנדט, גושפנקה, היתר ציבורי או שלטוני לפרש את החוק כראות עיניהם ובטח שלא לחבל במשילות הנבחרים אלא אם הדבר מנוגד לחוק. זה מצחיק אבל חקוק בסלע. הנאמנות הראשונה של השופטים היא לציבור ונובעת מדיוק התרגום של כוונת המחוקק כפי שנוסחה בחוק. כפי שמלצר מגיש מנות שלא בישל או כפי שפקיד שומה מפריש אחוז מס שלא קבע. לפקיד שומה יש טבלה, לשופט יש מגילה למלצר יש מנה וכולם מוגבלים ומוגדרים בתפקידם שמהותו ותמציתו לשרת את הציבור.

בסוגיות פוליטיות ולאומיות העם מכריע דרך הקלפי ונבחרי העם הם שקובעים את הערכים במגילה- לא השופטים.
לבית המשפט אסור לעסוק בעניינים פוליטיים בקנה מידה לאומי. לא משיקולי אג'נדה ובטח לא אגו כי כל ייעודו לפרש במדוייק למען הציבור.
כל הציבור על שלל הקהילות הגילאים והמינים מעוניין בסמל צח וטהור כחלק מחווית הצדק. עד כאן הציבור הצדק ותפקיד השופטים.

כיום החבורה שביזתה את הסמל ולכלכה את המשפט בפוליטיקה מאשימה בצביעות חסרת עכבות את הציבור הרחב על כך שהוא מערער הסמל והמעמד.
השופטים שכחו שהציבור הוא הלקוח ואם ממעשיהם לא עולה תחושת צדק השמיימה זו אשמתם. מי שהפך את בית הקודש האזרחי לשוק פוליטי יכול להאשים רק את עצמו.
בג"צ פעל לאורך שנים בחוסר אחריות מתוך ניתוק מוחלט מהציבור וכמו בכל עסק שתלוי בשביעות הרצון של לקוחות הקצה, זה לא יכל להסתיים אחרת.
אמנם התקשורת הצדיקה והעלימה את העיוות והחריגה עד כמה שיכלה אבל קמו ערוצי חדשות אלטרנטיביים (כן, גם התקשורת התנתקה‏1) ולציבור נמאס מיונית והנוניתון ברוך השם.
הזמנים השתנו- לאו דווקא הערכים או העקרונות של הציבור. העוול נחשף ברשות הרבים ואנחנו נמצאים במצב רגיש.

הציבור היה שמח להמשיך ולחיות בידיעה שתפקוד השופטים לא השתנה ואלמלא אפשרו את פעילותן של עמותות זרות, הרס בתי יהודים ללא הוכחת בעלות, את הטרנספר ליהודים מעזה‏2 שחררו רוצחים ופסקו מאסרים ממושכים למטיל הנעל והדורס הכל היה ממשיך להתנהל בדבש. אך השופטים מעלו בתפקידם והפסיקו להפיץ תחושת צדק.
לא מדובר בפעם או פעמיים. במשך שנים עיוותו השופטים את החוק ועסקו בשלל עניינים פוליטיים לא להם.
-לא רק שעסקו, אלא הוסיפו חטא לעוול וזוהו עם אג'נדה פוליטית עד כדי כך זיהוי מוחלט. כך הגענו למצב שהציבור הפסיק לצפות מבית המשפט לבצע את תפקידו כפי שאינו מצפה מהממשלה לבצע את תפקידה.

לאור הנזק שעוללו שופטיו הלא נבחרים של העם למעמד וסמליות בית המשפט בדמוקרטיה היהודית אני די מתפלא שהציבור לא שרף את המועדון.
מכאן אפשר להסיק מי האשם בחילול הקודש‏3 ומדוע רק תחושת הצדק (האמורפית היחסית והמשתנה לאיטה) יכולה להחזיר את בוהק התכלת לסמל המשפט העברי.

1. ניתוק ושלילה. הדיבר הראשון של המחנה.
2. "השופטים גם קבעו כי חוק הפינוי הולם את ערכיה הציוניים של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, הוא נועד לתכלית ראויה כאשר תוכנית ההתנתקות נועדה להגשים צורך חברתי, חיוני ומהותי."
3. רמז: לא הציבור, החוק או נבחריו. גם לא הימנונים.
689869
שוב אני מסכים עם כל החצי הראשון המסתיים במלים "עד כאן הציבור הצדק ותפקיד השופטים" ומתנגד בתוקף לכל החצי השני.

השופטים שהרשיעו את אריה דרעי לא ביזו את הסמל, לא לכלכו את המשפט בפוליטיקה, לא עוותו את החוק ולא האשימו בצביעות חסרת עכבות את הציבור.
אבל עשו להם ולמוסד שהם מסמלים דה לגיטימציה מתמשכת.
לא השופטים התנתקו- חלקים בציבור התנתקו.
דרעי (שר הפנים המכהן) שתק בחקירה מ 1990 עד 1993. הוא הורשע ב 1999, הרבובדיה הכריז "הוא זכאי" וש"ס קיבלה באותה שנה 17 מנדטים.
689871
מתי הרב עובדיה זצ"ל הכריז את זה?

מזרחיים,קל לעבוד עליהם.חסר להם את התחכום הגנטי שיש בשבט הלבן שמאפשר להם להיות שופטים.

(למען הסר ספק,אני חושב שאריה דרעי הוא אדם מנוול וגנב דעת שהביא לנו נרצחים יהודים סתם)
689872
מ'פרשת הבצל' לאחרונה החכמתי שדרעי לא כזה חכם כמו שחשבתי.
689873
הוא לא טיפש,אבל מניפולטיבי וחסר מוסר כמו אחרון בני השבט הלבן.
689874
טיפש גם טיפש. לאחר שהזמר אלבז לכלכך עליו לפני מספר שנים והוא ידע שהוא חנטריש כמוהו- עדיין המשיך להעסיק אותו בתור זמר הבית. 'פרשת הבצל' הוכיחה שהוא אוהב לחטוף כאפות באופן סדרתי. הפרשה הזאת מחקה אותו סופית בחברה החרדית מזרחית.

בני אדם מתרגשים מבכי נקבה - מחייכים לבכי מזויף של נקבה.
בני אדם נבוכים מבכי זכר - מתעצבנים בטירוף מבכי מזויף של זכר.
689875
יכול להיות שאתה צודק.
689882
הוא זכאי.
689877
כמעט התנצלתי, כי זה מופיע בויקיפדיה בערך על דרעי בלי אסמכתא, ולא מצאתי כזו. אבל העמקתי בחיפוש ומצאתי: דווקא באתר כיכר השבת: "ביום ההרשעה, ה-‏17 במרץ 1999, קיים דרעי מסיבת עיתונאים יחד עם מרן פוסק הדור רבי עובדיה יוסף זצוק"ל שבמהלכה הוא פסק: "על פי דין הוא זכאי". מסיבת עיתונאים שנזכרה יותר מכל בשל כך שמרן הגר"ע יוסף צעק על העיתונאי ניצן חן "תצא בחוץ"."

ובמהלך החיפוש מצאתי כמובן את הציטוטים המפורסמים :על בית המשפט העליון משנת 1999
""אלו קוראים את עצמם בית משפט עליון? לא שווים. בבית משפט תחתון צריך לשים אותם. הם, בשבילם ברא את כל הייסורים שבעולם. כל מה שישראל סובלים, רק בשביל הרשעים האלה. ריקים ופוחזים. שפחה כי תירש גבירתה. מה הם יודעים? ילד שלנו בן 8-7 שנה יודע ללמוד יותר טוב מהם ללמוד תורה. אלה שמו אותם בבית משפט עליון. מי בחר בהם, מי עשה אותם שופטים, אלא שר המשפטים, צר ואויב הוא אהב אותם והוא המליץ שצריכים לבוא אצל הנשיא והנשיא שם אותם שופטים. מה, עשו בחירות? מי אמר שהעם רוצה כאלה שופטים רשעים כאלה. כולם סוררים ומורים. אין להם לא דת ולא דין. כולם בועלי נידות. כולם מחללי שבת. אלה יהיו השופטים שלנו? עבדים משלו בנו"

אחרי ההחמרה בעונשו של בניזרי "אוי לנו שיש לנו בית משפט מעוות כזה. אין להם לא דת, לא דין, לא מאמינים בשום דבר"
689878
הוא אמר את זה אחרי שהוא הורשע או לפני?
בכל מקרה ,נראה שהרב עובדיה הבין מאוחר יותר עם איזה נחש יש לו עסק.

טוב,שני הציטוטים האחרים הם מובנים מאליהם,גם אני,כמו כל אדם סביר, מסכים איתם.
689881
במקרה של נאשמי ש"ס אתה צודק רק שהלדלגיטימציה למיטב זכרוני והערכתי כוונה להשפיע על תוצאות המשפט. מכאן להסיק שמצביעי ש"ס אינם שותפים לסט העקרונות והערכים השכיח או שרוב הציבור התנתק המרחק גדול. זה לא מקרי שבלוטות הצדק של רוב הציבור מתייבשות. גנבים משתחררים, אנסים ורוצחים מקבלים עונשים מגוחכים לעומת משליך הנעל על בייניש (פגע בול) שחטף 3 שנים או בג"צ ההתנתקות שסימן יחד עם עשרות החלטות את נטייתם הפוליטית המובהקת של הנאורים המזוזים והשבט המיוחס. בוודאי שהשופטים התנתקו ואנחנו לפני אסון. ציבור רואה את בית המשפט כשחקן פוליטי ומזהה את פעילותו עם ציבור שהפסיד בבחירות. התסכול מתווסף לכך שהמחנה פועל כבר עשרות שנים על דלק פיקטיבי ממימון זר. המעשים מעידים על כך שהאתיקה, ההגינות וחוקי המשחק הדמוקרטי אינם עומדים בראש מעייני המחנה והשופטים כי מעל לכל עומדת האג'נדה. ההתנתקות היתה עוול אדיר למתיישבים היהודים אבל לימדה את הציבור כולו על טיבו המפוקפק של בית המשפט. אני חושש שהפסיקות לגבי עמונה ומגרון קיבעו את הרושם שמדובר בכת כוחנית פוליטית.

בניסיון למנוע את פיצול הדיון לגבי טיב המתנחלים, הדתיים, הימנים והרגבים (מיותר) עיין בזמנך הפנוי בפסיקות לגבי אדמות שקשורות לבדואים ותבין שמעמד "השטחים" לא רלוונטי.
אמירתו של מזוז: "החוק זה לא הכול". אינה מעידה מקרית בלשונו. החוק מבחינת בית המשפט באמת שלא רלוונטי לקידום האג'נדה.

במאמר מוסגר וכדי לסיים בהסכמה ושבת שלום אני מבין את הפסקה האחרונה. עיני רואות את המראות וניכר שהעסק הולך ומתבהם, מתלהם, מתרעם, מתעלם ולא מתחשב.
אני לא חושב שהמגמה תשתנה ובמקרה הטוב נראה בלימה זמנית במגמה הכללית, רק חשוב לציין שהעסק כולל את הערבים, השמאל, הימין והשופטים.
689897
ממתי חרדים חשבו שלאישה אסור להתגרש?
689925
אני משחק לידיהם ואתה בועט אלי חזרה?
חשבתי שאנחנו מתואמים.
689918
>> בגדול העקרונות והערכים בכל הקבוצות די דומים

לפעמים כן ולפעמים לא. מצד אחד נכון שערכי הצדק הבסיסיים המתנגדים לעושק טבועים במין האנושי כולו, יש שאומרים מלידה. מאידך ישנן השקפות שונות אפילו לגבי ערכים בסיסיים כמו זה המתקרא בהפרזת מה "קדושת החיים".

הערכים שמופיעים בהכרזת העצמאות הם לא טריוויאליים:
- זכותו הטבעית של העם היהודי להיות עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית
- יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל
- שוויון זכויות חברת ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין.
- חופש דת, מצפון(!), לשון, חינוך ותרבות
- עקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות

>> ואין שום סתירה מהותית בין הכתוב לציבור.

לפעמים יש. לפעמים הציבור לא רוצה לתת שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה. לפעמים הציבור לא רוצה לתת חופש דת, מצפון, חינוך ותרבות.
לפעמים הציבור לא רוצה לתת את הזכות להליך משפטי הוגן.
וראה שלא מדובר כאן על ציבור מסוים, אלא על ציבורים שונים בזמנים שונים. עורכי הלינץ' בקניון בבאר שבע הרגו בנאדם חף מפשע כי לא רצו לתת לו את הזכות להליך משפטי הוגן. מצד שני גם נאורות למינהן לא רצו לתת לנשיא קצב הליך משפטי הוגן. אני זוכר את ההתלהמות של דבורית שרגל, או שם בלתי אפשרי דומה, שכותרתה "אשם! אשם! אשם!" עוד בטרם נפתח המשפט.

>> תפקידם לפרוס ולפרש את דבר ורוח החוק כפי שקבעו נבחריו. אין להם מנדט, גושפנקה, היתר ציבורי או שלטוני לפרש את החוק כראות עיניהם ובטח שלא לחבל במשילות הנבחרים אלא אם הדבר מנוגד לחוק.

מסכים במאה אחוז.

>> השופטים שכחו שהציבור הוא הלקוח ואם ממעשיהם לא עולה תחושת צדק השמיימה זו אשמתם.

לא בהכרח. אפילו שופט שמרשיע את זדורוב בעיקר על סמך הודאתו, ולא עולה מכך תחושת צדק השמימה, לא יכול לפעול אחרת. הציבור הוא הלקוח אבל במקרה הזה הלקוח לא תמיד צודק.

>> השופטים מעלו בתפקידם והפסיקו להפיץ תחושת צדק. לא מדובר בפעם או פעמיים. במשך שנים עיוותו השופטים את החוק ועסקו בשלל עניינים פוליטיים לא להם.

אתה מביא דוגמאות שונות ואני לא מסכים עם כולן. קצרה היריעה. לדוגמה אתה מביא את הכשרת הפגיעה בזכויות האזרח בחוק יישום תוכנית ההתנתקות [ויקיפדיה]. יש לי ביקורת על בג"צ שהכשיר את איקרית ובירעם, אבל בג"צ שהכשיר את איקרית ובירעם קל וחומר שיכשיר את תכנית ההתנתקות. זה קל וחומר מהסרטים. לא פוליטיקה.
689924
לפעמים הציבור לא רוצה לתת את הזכות להליך משפטי הוגן. וראה שלא מדובר כאן על ציבור מסוים, אלא על ציבורים שונים בזמנים שונים. אתה מביא דוגמאות שונות ואני לא מסכים עם כולן.
__________________
שוב אנחנו מסכימים על הרוב והפרטים הקטנים דורשים מגילות.
הנקודה העיקרית היא שרוב הזמן רוב "הציבורים" רואים עין בעין את רוב ביטויי החוק או במילים אחרות חולקים עמדה מוסרית או מצפונית שמשפיעה על תחושת הצדק.
אין ויכוח שישנם ציבורים שלפעמים מקבלים מרמרת מהפסיקות אבל אני בכוונה מתייחס לתמונה הגדולה שבה עד לאחרונה הלקוח הביע שביעות רצון בשל תאימות בין בית המשפט לעמדותיו (ציבורים).

אני טוען שבעיני הציבור שאותו ניתן לכנות הרוב, בית המשפט השתלט על מוקד כוח והפך אותו לזרוע פוליטית. אם תחושת הציבור מבוססת ומגובה זה בכלל לא משנה. הצדק אינו חלק מחוקי המשחק הפוליטי ולכן מעמדו נחות ממשחק החוק של בית המשפט. אם בית המשפט היה מעוניין להפיץ תחושת צדק הוא יכל לנתק את עצמו מהמגרש הפוליטי.

העמדה שלפיה הכל שפיט ולשופט הזכות לדון ולפסוק בכל עניין -מעבר לכך שהיא שטות מעשית או נטולת הגיון וחוכמה אפשרה לבית המשפט לפעול במגרשיהן של הרשויות האחרות ולהפריע למשילות במידה מוגזמת. אני רוצה להזכיר שהקרן לישראל חדשה על מלגותיה, הפסיקות בנושא אדמות, הקשרים האישיים ומשפחתיים, החלוקה לאסכולות, הקומבינות בוועדה ושאר גילויי הנאורות הם שהביאו את מעמד בית המשפט למקומו הנוכחי. הפניית האשמה לימין לאחר שהקרן לישראל חדשה עסוקה עד למרפקים בהרס ערוגת הדמוקרטיה במשך עשרות שנים היא צביעות ממעלה ראשונה וגם קצת יותר גרוע. כדי שלא נשקע עמוק בפוליטיקה ראה את תגובת הציבור בתיק זדורוב. על מה המהומה באמת? רושם עז של התנהלות בעייתית. כי בסוף הציבור מעבר לימין ושמאל מחפש צדק. הציבור לא רצה להעיף את השופטים לכל הרוחות רק בגלל "מעידה קטנה". שום הסתה לא הפכה את המוסד למסריח מהראש.
689934
תכל'ס אנחנו מסכימים עד שזה מגיע לפוליטיקה.
אני מסכים עם הטענה שלך שבעיני ציבור גדול (ולא נדקדק אם הוא הרוב או לא) בית המשפט השתלט על מוקד כוח והפך אותו לזרוע פוליטית. אבל בניגוד אליך אני חושב שזה כן משנה אם תחושת הציבור מבוססת ומגובה.
בדקתי לפני שנה-שנתיים את תאריך ומקום הלידה של שופטי העליון ומצאתי אחידות מאוד מרשימה ולא פרופורציונלית לאוכלוסיה הכללית. המון ילידי ירושלים ותל אביב. בדקתי עכשיו שוב ומספר הירושלמים ירד אבל מספר התל אביבים רק גדל.

מרים נאור 1947 ירושלים
אליקים רובינשטיין 1947 תל אביב
סלים ג'ובראן 1947 חיפה
אסתר חיות 1953 הרצליה (גדלה באילת)
חנן מלצר 1951 תל אביב
יורם דנציגר 1953 ישראל (אין פירוט, אני מנחש תל אביב)
ניל הנדל 1952 ארה"ב
עוזי פוגלמן 1954 תל אביב
יצחק עמית 1958 תל אביב
צבי זילברטל 1952 ירושלים
נעם סולברג 1962 חיפה
אורי שהם 1948 עיראק
דפנה ברק-ארז 1965 ארה"ב
מני מזוז 1955 תוניסיה
ענת ברון 1953 תל אביב

אבל מי קבע שהשופטים צריכים להיות נעולים במפתח כזה או אחר? אי אפשר לשאול למה אין שופט בן שלושים וחמש בעליון כמו שאי אפשר לשאול למה אין שופט יליד בריה"מ לשעבר, או יליד תוניסיה. אופס, יליד תוניסיה יש.

>> העמדה שלפיה הכל שפיט ולשופט הזכות לדון ולפסוק בכל עניין -מעבר לכך שהיא שטות מעשית או נטולת הגיון וחוכמה אפשרה לבית המשפט לפעול במגרשיהן של הרשויות האחרות ולהפריע למשילות במידה מוגזמת.

תראה, גם אני מתבאס מהמשפטיזציה שעוברת על המדינה וכתבתי על כך כאן באייל, אבל בג"צ לא לקח את הסמכויות האלה בעצמו- הכנסת נתנה לו אותן ביודעין.
689944
לתפיסתי עדיף ששופט בעליון יהיה מבוגר ולא צעיר ובעיקר כזה שיודע שהוא בן תמותה. המיקום לא מפתיע וגם לא השבט.
זה לא משנה אם הנכבדים לשעבר לקחו את הכוח השלטוני בכחש או קיבלו ממח"ש. יש להם תפקיד מוגדר בקונסטלציה הדמוקרטית הציונית והם חורגים אותנו.

תראה איך אתלטיקו מבטלת את הקישור של ברצלונה. אין כדור אבוד ומאבק מיותר נלחמים כל הזמן בכל מקום.
ה-‏300 של עולם הכדורגל. פשוט תענוג.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים