בתשובה לירדן ניר, 07/05/02 16:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מהן הדרכים הטובות? האם הדימוי החברתי (כפי שהוא משתקף בין היתר במדיה) אינו חזק יותר מכל מערכת חינוך? איזה אחוז של הבנות שחושבות שהן שמנות מדי מגיע למצב אנורקטי? למצב דכאוני? אם המדד היה האושר הסובייקטיבי, היה צריך לחבר לכולנו אלקטרודות למרכז המתאים במוח ולחכות שנמות מאושרים, לא? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הנשים אכן לא תחווינה דכאון קליני או הפרעות אכילה חמורות, אך אין להמעיט באומללות הנובעת מדימוי עצמי שלילי. אם יש משהו שביכלתנו לעשות כחברה ושיהפוך 51% מהמין האנושי למאושרות הרבה יותר, למה לא? הרי בכל דבר אחר דופקים אותנו (מרוויחות רק 60% מהגברים, לא מיוצגות במוקדי הכוח בארץ ובעולם, וכיו"ב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם יש משהו שביכלתנו לעשות כחברה" כמו מה למשל? חקיקה שתאלץ סרטים וסדרות להציג שחקניות ושחקנים ממוצעים למראה? לדעתי הערכה עצמית עודפת היא גרועה בהרבה מהערכת חסר והאושר שהיא מקנה לבעליה הוא בוודאי לא סוג של אושר שהייתי רוצה לחוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חייבים חקיקה. חברה יכולה (וצריכה) לקבוע נורמות רצויות גם בלי שוט מערכת אכיפת החוק. אגב, בסרטים ובסדרות בריטיים, מרבים להציג שחקניות ושחקנים ממוצעים למראה, וזה, לא ממש פוגע באיכותם (הן של הסרטים/סדרות, והן של השחקנים/שחקניות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אומללות? דימוי עצמי שלילי יכול להיות מתורגם לשאפתנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בפלנטה שלך. בשלי דימוי עצמי (גופני!) שלילי מוביל לדיכדוך עז ולאכילת שוקולד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |