בתשובה לרון בן-יעקב, 29/09/17 9:43
משגיח אי־כשרות 694942
זה נכון, אלא שהפרטת שירותים שניתנים על ידי המשרד הממשלתי עצמו זה סיפור יחסית פשוט‏1. לעומתו, כשאתה בא לפגוע במונופול בחסות המדינה זו קריעת ים סוף. הרבנות הראשית אינה שונה בזה מנמל אשדוד או מפעל הפיס.

_______________
1 יש כמובן יוצאים מהכלל, כמו הסאגה הלא נגמרת של הפרטת הטסטים
משגיח אי־כשרות 694943
אולי זו קריעת ים סוף, אבל ברור לכולם שלציבור יש אינטרס מובהק בפגיעה במונופולים.
משגיח אי־כשרות 694944
אמת. אבל כמו שראינו במתווה הגז- הציבור הוא האחרון שמתחשבים באינטרסים שלו.
בגלל זה אני כל כך מתגעגע לאמנון רובינשטיין וזבולון המר.
משגיח אי־כשרות 694945
אך אם נסתכל בפרטים נראה שכן ישנם הבדלים, והנה בשליפה כמה מהם.

בהפרטת מפעל ההימורים הממשלתי מפעל הפיס יש סיכון גדול של החמרת ההימורים, הון שחור, פשע, שוק הלוואות אפור ועוד. מפעל הפיס איננו נותן ''שירותים'' במובן של סיפוק שירות שהוא צורך להתנהלות יומיומית.

הפרטת נמל אשדוד היא תהליך מסובך שדורש השקעת משאבים מרובה ומבוסס על שתי רגליים רעועות - אידאולוגיה וחישובים כלכליים היפוטתים.

כשרות היא שירות וולנטרי, מבחינת בתי העסק, שמבוסס על אמון, לא על בטיחות (טסטים, תרופות), לא על אמינות (מכון התקנים), ובבסיסו לא שיטות אובייקטיביות (כמו שתי הדוגמות הקודמות) אלא פרשנות נזילה של מנהגים.

הפרטת מלאה או חצי (כמו שאני מבין את פסיקת בג''צ האחרונה) לא דורשת הקצאת משאבים. אם בעל עסק מצהיר שלפי פרשנותו הוא מגיש אוכל כשר הרי הציבור יפסוק, והרי לך מפגש פרשנויות ואמון הדדי.
משגיח אי־כשרות 694950
ודאי שיש הבדלים. יש גם יוצאים מהכלל- מונופול בחסות החוק שאין לו הרבה רצון (וגם לא הרבה הזדמנות) להסתאב הוא רשות הטבע והגנים.
אבל הקו המנחה הוא אחיד- מוסדות ממשלתיים וקוואזי ממשלתיים (לא משרדי הממשלה עצמם אלא כל מיני "יחידות סמך" וגופים ממשלתיים חסרי קטגוריה כמו הרבנות הראשית ומפעל הפיס) שיש להם מונופול בחסות החוק, הופכים להיות מסואבים ואיכות השירות שהם מספקים לאזרח גרועה עד זוועתית.
אני לא בהכרח מציע הפרטה של השירותים האלה. להיפך- לפעמים הכנסה שלהם בחזרה תחת כנפי משרדי הממשלה עצמם יכולה לספק את השקיפות והאחריות שהם זקוקים לה. מפעל הפיס כמחלקה במשרד האוצר לא יעז לפרוס את התחנות שלו בשכונות מצוקה

במקרה של כשרות, קצת מוזר שהמדינה מחליטה מה כשר ומה לא, אבל זה החוק. השאלה העיקרית מבחינתי היא מדוע למנוע מעסקים להציג מצג (אמיתי!) של כשרות מבלי להשתמש במילה "כשר" האסורה בחוק.
הרבנות במקרה הזה מתנהגת בדיוק כמו המונופול הדורסני שהיא, ומנסה למנוע בקיעים דרכם יוכלו עסקים להמנע מלהשתמש בשירותיה.
משגיח אי־כשרות 694951
בקיצור, חוץ מהסטיה בזמן ובמרחב של מדינת ישראל, כשרות היתה והינה מוסכמה וולונטרית בקרב הציבור ללא אכיפה מלמעלה. נראה שזה עבד וזה עובד לשביעות רצונם של אלה שזה חשוב להם.

הרבנות הראשית איננה מוסד לסמכות והנהגה רוחנית ומוסרית אלא התגלמות התזה הביורוקרטית שקיימת רק על מנת לשמר את קיומה.
משגיח אי־כשרות 694952
ה''סטיה במרחב ובזמן של מדינת ישראל'' איננה מקרית. הרי זו מדינת היהודים, והעם היהודי והדת היהודית במובנים רבים חד הם.
משגיח אי־כשרות 694953
כאן בלבלת אותי כי אפשר לחשוב מהתגובה הזו שאתה מצדיק קיום ופיקוח על כשרות ממלכתיים.
משגיח אי־כשרות 694963
הואיל ואני מצדיק קיום של חוקים יהודיים דתיים במדינת ישראל, שמתווים את הסטאטוס קוו הנזיל שבין יהודית ודמוקרטית.
והואיל והייתי מעדיף שחוק הכשרות יראה אחרת אבל אני לא אעלה על בריקדות בעבור זה.
והואיל ותחת החוק הקיים נראה לי (ובג''צ מסכים, כך הבנתי) שאין מניעה לעסק להציג מצג של כשרות כל עוד אינו משתמש בהטיות של המלה המפורשת. אני חושב שהרבנות מנהלת מלחמה של מונופול מסואב לשימור זכויות היתר שלו, וזוהי דרכו של עולם.

על כן אני אכן מצדיק קיום מנגנון ממלכתי של פיקוח על כשרות כלשון החוק.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים