 |
|
 |
||
|
||||
 |
הזוג הזה הודה בהונאה ונענש ובסך הכוך הם אכן הביאו את זה על עצמם. אבל האם באמת ראוי להעניש כל כך בחומרה דווקא את הזוג הזה כדי לעצור את התופעה? בסופו של דבר מדובר בשלילת חרותם של אנשים על עבירה ראשונה, לא אלימה, נפוצה. נשמע כאילו החטא העיקרי שלהם הוא לא העבירה עצמה אלא מזל רע והעובדה שהם לא מספיק מקשורים ועשירים כדי להגן על עצמם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן נראה עונש קצת מוגזם וניתן היה להסתפק במאסר קצר יותר. הצורך במאסר כלשהו ראוי בעיניי לא עקב המעשה לבדו, אלא עקב היותו חלק מתופעה נרחבת. מצב כזה דורש הצהרה ערכית חדה, בטרם יהפוך הדבר למסורת העוברת מהורים לילדיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח. יתכן שזה אופן הפעולה התקין של מערכת השפיטה האנגלית: ענישה מחמירה וחנינות נדיבות. לראיה, אלאור עזריה הבריטי שנידון למאסר עולם ועכשיו ניחון ושוחרר. יש אכן סקטור כזה של מתחכמים וסחטנים בתחום הנופש, גם בישראל. נדמה לי שיש סקטור הרבה יותר גדול של צרכנים שעצם הטרחה של תלונה בדיעבד על מוצר/שירות פגום היא חלק משמעותי של הפגיעה והם מעדיפים להשליך את המוצר הפגום לפח. השאלה היא איך שוקלים בישראל את הטרדנות/סחטנות של הלקוחות מול הרשלנות/רמאות של הספקים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |