 |
אני לא חושב שיש ארוע או זמן שאפשר להגיד שאחריו נעשיתי מודע. זה תהליך. זה חשיפה לסיפורים של נשים על דברים שקרו להן ואיך הן הרגישו, זה שיחות עם בת הזוג שבהן היא סיפרה על איך רואה דברים מסויימים והפנמה שאני חי בתרבות גברית שנותנת את הטון במרחב הציבורי ועד לאחרונה קבעה את נורמות ההתנהגות באופן חד צדדי. אם פעם חשבתי לשרוק לבחורה ברחוב זה סוג של מחמאה אז היום אני מבין שלא מעט בחורות (אם לא רובן) מרגישות לא נוח, בעיקר שזאת לא חוויה חד פעמית ואני לא הראשון ולא האחרון שמרגיש צורך להביע את דעתו על המראה החיצוני של הבחורה באופן קולני.
כמובן שברגע שהאמירה ''תאר לך שהיו עושים את זה לבת שלך'' הופכת ממשהו היפותטי לאפשרות מעשית זה גם משפיע, אבל אני רוצה להאמין שגם אם היו לי רק בנים הייתי חושב ככה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש