בתשובה לדב אנשלוביץ, 14/05/02 0:13
השטחים- נטל, לא נכס. 69626
לגבי חמש השורות הראשונות שלך, שבהן אתה יוצא נגד "הרוב"-
שים לב שכל חיפושי הדרך האלה של "הרוב" התחילו אחרי 67.
כלומר, עד 67 לא היתה כנראה בעיה.
אם אחרי 67 הרוב התחיל לחפש פתרונות כאלה ואחרים סימן שיש בעיה. ואי אפשר להתעלם ממנה ולהגיד "בואו נחזור להלך הרוח של פעם, כי הוא היה יותר טוב למדינה". אי אפשר לחזור להלך הרוח של פעם כשהמצב הפיזי שהיה בבסיסו השתנה. ואי אפשר לארגן הלך רוח באופן מלאכותי רק מפני שהוא (לדעתך) טוב למדינה.

אבל עזוב את הרוב, דוב- עוד לא שמעתי ממך למה אתה כ"כ רוצה להשאיר את השטחים ברשותך. מה טוב בהם? (כי הרע די ברור.)

ובאשר לרעיון של כשר- אף אחד לא מצפה שהאמריקנים ישמרו עלינו. צה"ל ישמור על ישראל. כוחות זרים יפקחו עין על הרש"פ, וידאגו שלא תהיה שם הסתה והפעולות הנובעות ממנה.
ואם הם גם יצליחו לחנך שם לדמוקרטיה ויושר ציבורי אז כולנו נרוויח. ואם הם לא יצליחו, אז כאמור- בענייני בטחון צה"ל ימשיך להגן על ישראל, תוך תקיפות לפי הצורך, וכל זאת מאחורי גדר טובה וגבוהה.

יובל רבינוביץ הציע פעם לכבוש מחדש את השטחים ולחנך את האוכלוסיה שם לדמוקרטיה, בד בבד עם שקום בסגנון תוכנית מרשל.
כוחות בינ"ל יעשו בדיוק את זה, במקומנו.
השטחים- נטל, לא נכס. 69691
במאמר לא ניסיתי כלל להגן על איזו עמדה שלי. כל מה שאמרתי הוא שטיעון "האופק המדיני" ללא תמיכה נוספת, אינו רלוונטי, והבאתי דוגמה לכך שלפעמים הצודק הוא דווקא זה שאין לו אופק מדיני. אבל לא קראתי לחזור לתקופה ההיא בשום צורה (במיוחד לא לשטח של אז).
מצאתי לנכון להתמקד רק בנקודה הזאת כי האמירה הזאת: "אין לך אופק מדיני" עוברת לי ביעף ליד האזניים ללא הרף, וכפי שאמרתי, כשלעצמה, ללא תמיכה נוספת היא לא רלוונטית.

אני באמת רוצה להשאיר את השטחים (אבל, כאמור, זה לא היה נושא המאמר).
הסיבות הן אלה:
א. סיבה אידיאולוגית: אין ציונות ללא ציון וגב ההר הוא לב ציון. הסיבה הזאת יש לה גם השלכה מעשית: איני מאמין שנוכל להחזיק מעמד כאן ללא חינוך לקשר הזה של העם לארצו. עובדה שתכנית אוגנדה לא הצליחה ולא הייתה יכולה להצליח. הציונות היא אירוע שכמוה לא קרה בשום מקום.
ב. סיבות בטחוניות - ביטחון אישי: השטחים האלה אם אין אנו שולטים בהם הם חממה לטרור. כולנו חווים בכך בהווה.
השטחים האלה יש להם חשיבות בטחונית כללית למקרה של מתקפה חיצונית בערך שלא יסולא בפז. לא אפרט אך לדוגמה במלחמת יום הכיפורים לא היה שום כוח שלנו שהוקצב לגזרת המרכז למקרה של מתקפה ממזרח, משום שביהודה ושומרון יש מספר מעברים מועט ביותר שבהם יכולים לעבור כוחות שריון, וכח קטן של חיל אוויר יכול לטפל בהם במידת הצורך.
החשיבות הזאת היא משתנה בלתי תלוי ואינה קשורה בהתפתחות טכנולוגית שמגיעה לשני הצדדים היריבים.
אשר לחינוך לדמוקרטיה, אני איני רואה את הבעיה בפן הזה. ככל שמדובר בסכסוך הישראלי ערבי מדובר במריבה על טריטוריה. זה התחיל לפני יותר ממאה שנה ויימשך אולי עוד יותר מהתקופה הזאת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים