בתשובה לשוקי שמאל, 16/12/17 22:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. הצהרת עקרונות בכלל לא כיוונתי לכך. אני לא מעוניין בתשלום מס שפתיים, וזה מה שתהיה לדעתי כל סוג של הצהרת עקרונות שמופנית כלפי חוץ. אני מעוניין לבדוק האם ההתנהגות שלנו עולה בקנה אחד עם הפרשנות שלי (ואני מאמין שגם של שופטי בג"ץ לדורותיהם) מהם הערכים הנובעים מהצהרת העצמאות שלנו. אמרתי מספר פעמים- אני לא רוצה לעמוד באיזה קנה מידה חיצוני אלא פנימי. אני סבור שההתנהגות כלפי המסתננים בין 2009-2016 לא עלתה בקנה אחד עם הערכים הללו. ב. ישראל קלטה עשרות אלפי פליטים מאפריקה וגם מאות אלפי פליטים מהשואה. מה זה קשור? ג. גם מיעוט של 10% יכול להרעיל מסכים. אבל מי מדבר על 10%? אילו היה בכלל דיון ציבורי כמה פליטים מסודן ואריתריאה ישראל יכולה להרשות לעצמה לקלוט אני מניח שגבולות הגזרה שלו היו בין 1% ל 5%. מספרים גדולים או קטנים יותר היה קשה לנמק באופן הגיוני. (סרטן לא נחשב נימוק הגיוני בעיני) אם נגיד 1% לצורך הדיון1 זה 80 אלף איש. בוא נגיד שהממשלה רוצה לפרוס את השמונים אלף על פני עשרים שנה. זה אומר שהיא היתה יכולה כבר לקלוט 20-30 אלף מהמסתנננים בשנים שחלפו ועדיין להשאיר קצב נאה של 4000-3000בשנה לחמש עשרה השנה הבאות. כל המספרים זרקתי ממוחי הקודח. העיקר הוא לא המספר הסופי אלא הדרך אליו. 1 פחות מהשיעור שקלטה גרמניה בשנתיים שלוש האחרונות |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו בסיסי מאד מושך בעמדה שלך. המעבר של ישראל מעם סגולה לעם שקשה לו לעמוד אפילו בסטנדרטים של עמים אחרים הוא מעיק. הנפש רוצה ללכת אחר חזון ישעיהו: "וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ". הבעיה בינינו מתחילה כאשר אני יורד חזרה לקרקע המציאות, כי שם אני מגלה שתמונת המציאות שלי שונה מאד משלך. א. לא מפורשת בדבריך האבחנה בין פליטים ומהגרי עבודה. מנעימת הדברים עולה כי לדעתך קל מאד להפריד בין השניים ואם היה רצון, אז היה קל לברור את התבן מן המוץ ולהעניק לו מקלט פליט. האבחנה הזאת בעיני היא פיקציה משפטנית שיש לה מעט מאד אחיזה במציאות. אני מתקשה להעביר את קו הגבול המוסרי בין מי שעורק מן השרות הצבאי האריתריאה לבין מי שלא מצליח לפרנס את משפחתו בניגריה. כאשר ישראל נאלצת להקים מערך אנושי שיתחזק מחנה כליאה רק מתוך התקווה שהמסתננים יתעייפו ויתיאשו ויעברו הלאה, או גרוע מזה כאשר מעלים בכוח למטוס משפחה שלמה על ילדיה הבוכים, אתה חושב שלמישהו אכפת אם הם פליטים או מהגרי עבודה. חטאם עלינו בכל מקרה. ב. מצד שני, מנעימת דבריך עולה שאין לך בעיה מוסרית קטגורית עם ההסדר הרואנדי. האם ביקורת המציאות לא אומרת לך שכל ההסדר הרואנדי אינו אלא ציניות מרושעת וזדונית. הלו, מדובר ברואנדה הנשלטת ע"י מיעוט שנוא, שסועה במחלוקות שבטיות/אתניות וללא פתרון לעשרות (מאות?) אלפי פליטים רואנדים בקונגו ואוגנדה? האם לא ברור לך שרואנדה לוקחת לעצמה את 5000 הדולרים ומשאירה לעולים החדשים הללו את הברירה בין המשך מסע הפליטים שלהם לבין קריירה של מזון לתנינים. זה שהפתרון הזה יכול איכשהו להיות מקובל על בג"ץ לא פותר אותך מן הדילמה המוסרית. ג. אני יכול לומר לך בכל גילוי הלב, שאני לא יכול לדחות את עמדת ממשלת ישראל מכל וכול מן הבחינה העובדתית. מנין לך הביטחון שקהילת המסתננים אינה כל כולה (למעט בודדים ממש) מהגרים ולא פליטים? לפליטים מן הסתם יש עוד כמה אופציות מלבד ישראל. ונדמה שקראתי בעבר שאת מספר הפליטים מדארפור שיש בארץ אפשר למנות על שתי כפות היד (ויש לא מעט פליטים מסודן). עושה רושם שמידת הבנתנו את המתרחש ביבשת השחורה היא בין מזערית ללא קיימת. בזמנו החשודים המיידיים אהבו לספר לנו איך המוסלמים בסודן נהנים להתעלל ולטבוח בשחורי העור הנוצריים של דר'סודן. בינתיים קמה מדינת דר' סודן ועושה רושם ששחורי העור הנוצרים, המוסלמים והפאגאנים ממשיכים לטבוח זה בזה במרץ רב. מנין לך הביטחון המבוסס שיש באפשרותנו בכלל להפריד בין פליט לבין מהגר סתם? ד. האם כל הסיפור של הקהילה הסמוייה של 200,000 מסתננים מבריה"מ לשעבר אינו נראה לך מוזר? איך כל כך הרבה מסתננים מצליחים לחיות כאן מבלי להותיר את רישומם עלינו? האם לא יותר סביר שמדובר בבעיות רישום של בני משפחות עולים ובמסתננים שניצלו את הברדק הישראלי כדי להמשיך ליעדים אחרים? נראה שכל קיומה של הקהילה הסמוייה מן העין הזאת לא בא אלא כדי להציג את הבעיות עם קהילת המסתננים מאפריקה הקטנה בהרבה כתוצר בלעדי של הגזענות הישראלית. האם השערה כי ניסיון לבודד קבוצה של כמה אלפי פליטים מתוך קהילת המסתננים (השד יודע איך) תעורר בפני עצמה טענות לגזענות, מופרכת בעיניך? ה. מצוקתם של מיליוני פליטים אפריקאים ידועה היטב בכל העולם. איש לא מאשים את ישראל בה. יחודם של המסתננים שבכאן הוא שהם הצליחו להפוך את הבעיה שלהם לשלנו. האם עמדת ישראל שהיא אינה רוצה בהם, היא פסולה אפריורי? אלמלא הצביעות והבכיינות רבת השנים על קליטת הפליטים היהודיים בשנות ה-30, נראה לי שהזכות של מדינה לבחור אם ואילו פליטים לקלוט, היתה נראית קבילה לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. להבחין בין פליטים לבין מהגרי עבודה- אני מסכים שזה לא קל, אבל מישהו צריך לעשות את העבודה המלוכלכת. תחת קריטריונים קשוחים של בדיקת בקשות זכאות אני יכול לדמיין את הכתבות בטלויזיה על המשפחה האומללה שסורבה ונחמץ הלב. אין מה לעשות. אבל לדעתי זה בכל זאת התנהגות כזו נמצאת בסקאלה אחרת לגמרי של הגינות אנושית מול המצב הנוכחי בו דפקנו במשך עשר שנים את כולם- גם את הפליטים לחומרא שבחומרא. ב. ההסדר הרואנדי- כיוון שבג"ץ אישר לא ירדתי לעומקו. אפילו אם אתה חצי צודק בעניין מזון לתנינים אז ודאי שזה שוב אותו חוכא ואיטלולא שעשינו מהחוק ומעצמנו בסוגיית המסתננים כבר עשר שנים, ועכשיו כשפקחת את עיני לאפשרות אני לא אתפלא אם זה באמת כך. ג. מיהו פליט- ראה סעיף א' וראה חלקה האחרון של תגובתי למעלה לדב. ד. המסתננים מברה"מ לשעבר- המספר הוא רק כששים אלף, וזהו- שזה לא נראה לי מוזר. יש קהילה בת מיליון פלוס דוברי רוסית שקל להם להטמע בתוכה. האפריקאים הם שחורים ובולטים. לדעתי תער אוקהם. ה. האם עמדת ישראל שהיא אינה רוצה בהם, היא פסולה אפריורי? תכלס כן! לאורך כל הפתיל זה בדיוק מה שאני מנסה לשכנע- שזו עמדה לא מוסרית ולא הגונה לפי אמות המידה שלנו עצמנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |