בתשובה לאריק, 20/02/18 22:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפי כל הפרשנים כולל פרשני הימין של ערוץ 20, עם חתימת ההסכם עם עד המדינה הזה (שעד כה לא שמעתי את שמו) נחרץ גורלו של נתניהו להרשעה1. ועם זאת, למרות שלא יצא לי להתעמק התעמקות של ממש בפרשה המכונה פרשת 4000, משהו כאן נראה לי חסר היגיון לחלוטין. האם ייתכן שנתניהו הכריע בעניינים של כספים רבים כדי לקבל כמה מלים מלטפות באתר ואללה הנידח? 1 מעניינת דעתו של שפטל בעניין שאותה נשמע בוודאי בתכניתו ב 103 מחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נתניהו ראה כמה אנשים מבקרים באתר וואלה וכנראה לא חשב שהוא נידח. בתיק 2000 הוא ניסה גם להגיע לאתר ווינט-לא אתר נידח. מתאים לכאן הפתגם (שאולי אני משבש אותו קצת) שמי שמטפס למעלה ודורך בדרך על אנשים, יפגוש אותם בדרכו למטה. במקרה הזה אני מתכוון לעיתונאים בוואלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד מאתרי החדשות הפופולריים בישראל. ליתר דיוק: אתר החדשות השני. הפופולרי ביותר הוא ynet שקשור לתיק 2000. ומפתיע שלא שמעת עד עכשיו את שמו של פילבר, מכיוון שהוא כבר נעצר קודם לכן בגלגול הקודם של התיק הזה. וחוץ מזה מה אכפת לנתניהו. זה כסף שלו? 2 הכותרת: הפריע לי שקראו לתיק הזה „תיק 2000 בריבוע״. זה לא לגמרי מדויק, אבל מספיק קרוב. לפי אותו חישוב תיק אלף הוא גם תיק אלף בריבוע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על פרשת 4000 שבה נעשו בפועל פעולות שקשורות בכסף רב, וזו, עד כמה שהבנתי, קשורה בואללה ולא בויינט. לפי דעת רבים, מפרשת 2000 לא יצא שום דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קולגה שלי אמר שמספרי התיקים מזכירים לו מספרי שורות בבייסיק, וד''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול גיליתי ששפטל היה עורך דין של מאיר לנסקי [ויקיפדיה] כשהמאפיונר ניסה ללא הצלחה לקבל אזרחות ישראלית ואפילו הקים ועד פעולה למניעת גרושו מהמדינה. אי לכך אני תוהה עד כמה דעתו של שפטל בנושאי עבריינות בכלל ועבריינות מאורגנת בפרט חשובה או מעניינת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר הקריטריון הכמעט בלעדי הוא המיצוב על הציר סמול-ימין, שפטל הוא אחת האינסטנציות החשובות ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהוא ממוצב ברמת בזאר הביזאר, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש במדינת ישראל אדם אחד שראוי להחרים אותו, מדובר במר שפטל. להחרים, במובן של להמנע מכל תגובה או קשר עם משהו ששפטל אומר. אם יש למישהו ספק, אפשר למשל להקשיב ביוטיוב ל''שיחתו'' עם יורם קניוק. אני בטוח שכל מי שחש אפילו שמץ כבוד לסופר קניוק, היה מאחל לו להמנע מן השיחה הזו. כל קשר עם מר שפטל משול לדריכה על גוש צואה על המדרכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי את הקטע. אם נסנן את הטון הצעקני של שפטל (שבמקרה זה אינו במקומו, לדעתי, במיוחד כשהוא מדבר עם אדם שגם נשמע מאד מבוגר), ול"מחמאות" ההדדיות (בעניין הזה גם קניוק לא טומן את ידו בצלחת) ונתייחס רק לתוכן הדברים, הסיפור הוא כזה: שפטל התייחס למשפט בודד מספרו של קניוק, שאותו הקריא: יפי בלורית ותואר אמנם היינו, אבל חכמים לא. חכמים אינם הולכים למות מתוך בחירה והם בני 17 או 18 או אולי אפילו 20. חכמים מעדיפים מדינות קיימות על מדינות נכלמות. חכמים אינם מנסים להקים מדינות חדשות בחמסינים בארץ מלאה ערבים בני המקום, ומוקפת מדינות ערביות שרואות בהם זרים מזידים. וטען (כנראה גם בתכנית קודמת שלו) שהמשפט הזה מראה שהכותב מתחרט על הקמת המדינה, ומי שמתחרט על הקמת המדינה הוא נבל. יורם קניוק עלה לשידור כדי להגיב על הדברים האלה. הוא אמר שהפרשנות הזאת של שפטל אינה נכונה, ושהוא לחם וסיכן את חייו על הקמת המדינה, ושהוא יתבע את שפטל תביעת דיבה, ושפטל הזמין אותו "בשמחה" לעשות זאת, ואפילו הנחה אותו טכנית איך עושים דבר כזה. על הטענה שהוא סיכן את חיו ענה שפטל תשובה שאותה הוא עונה הרבה פעמים כשטוענים טענה כזאת, שגם מרשל פטן היה גיבור וסיכן את חיו במלחמת העולם הראשונה, אך היה בוגד במלחמת העולם השניה. למרות שאיני משפטן ברור כשמש שאילו באמת הוגשה תביעה כזאת היא הייתה נדחית על הסף משום שמבחינה עובדתית המשפט הזה מציג אכן אדם שאומר בפרוש שהקמת המדינה הייתה מעשה לא חכם, או במלים אחרות אכן מתחרט על הקמת המדינה. אני מניח שמסיבה זו התביעה הזאת מעולם לא הוגשה, כי שום עורך דין לא היה מציע לקניוק לעשות זאת. אבל, מצד שני אני מאמין ליורם קניוק שאכן אין הוא מתחרט על הקמת המדינה, והמשפט הזה הוא איזה שהוא "משפט ספרותי" שאין לפרשו ממש כלשונו. לסיכום, אני איני מחרים את שפטל ודווקא מאזין לו או לפחות לקטעים ממנו באינטרנט מידי פעם, כי לפעמים אני לומד שם דברים שלא ידעתי, אבל אני גם שם פילטר רציני לפני אוזני, כדי לנפות את כל השטויות, שהן בעיקר הטון והניסוחים הציוריים שבהם הוא עוטף את דבריו. אשר להצעתך להחרים את דבריו, נראה לי שזו מלחמה בטחנות רוח. עד כמה שהבנתי התכנית הזאת מאד פופולרית והרייטינג שלה הוא הגבוה בתכניות 103. ויש לו המון מעריצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהדרך הסבירה ביותר להבין את המשפט של קניוק היא לא חרטה על הקמת המדינה, אלא האמירה שגם אם בדיעבד המדינה הצליחה, הרי שמראש היא היתה הימור מטורף (מוצדק או לא). זו אמירה שאני נתקל בה הרבה, ברויאציות כאלה או אחרות, דווקא אצל ציונים לעילא ולעילא. לרוב אני נתקל בה בהצדקה לחזון עכשווי רב סיכון: "ההתנחלויות / החזרת שטחים / טרנספר / קבלת פליטים זה סיכון אדיר? גם הקמת המדינה היתה סיכון אדיר!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה לקבל את הפרוש שלך, אם כי תוהה מעט על התואר "נכלמות" שבמשפט. למה הכוונה, והאם אז ידעו שהם מקימים מדינה "נכלמת", או שזה מתברר היום, כלומר בעת כתיבת הדברים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני תהיתי ארוכות על "נכלמות" ולא הצלחתי להבין. עכשיו נפל לי האסימון. אולי שגיאה בתמלול, וצריך להיות "נחלמות"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמללתי את הדברים משמיעת קריאתם על ידי שפטל. כרגע אני בטוח לגמרי שגם בכך אתה צודק, ובשגיאה אני יכול להאשים רק את עצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חבל על הזמן שאתה מקדיש לתמלול הטינופת הזאת? נחלמות, נחלמות, בטח שנחלמות. כל הדיון בפרשנותו של ה"צדיק" מביש. קרא את הפרק כולו: אין צל של רמז לדיבור על חרטה. הכל שקר,טמטום ורשעות. https://www.e-vrit.co.il/תש_ח-details.aspx "חכמים אינם הולכים למות מתוך בחירה והם בני שבע-עשרה או שמונה-עשרה או אפילו עשרים. חכמים מעדיפים מדינות קיימות על פני מדינות נחלמות. חכמים אינם מנסים להקים מדינות חדשות בחמסינים, בארץ מלאה ערבים בני המקום ומוקפת מדינות ערביות שרואות בהם זרים מזידים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה איני מצליח למצוא את הקטע במקור שהבאת, אבל אני מניח שמדובר בבעיה טכנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחצת על "המשך"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הצלחתי. יש כאן "המשך" לטקסט ארוך עם אותיות גדולות בתחתית הדף, ו "המשך" לטקסט קצר יותר עם אותיות קטנות בראש הדף. עד כה התייחסתי רק לטקסט למטה ולכן לא מצאתי. זה למעלה. בעצם רוב הקטע הוא סיפור שאין בו הבעת דעה, ורק מספר משפטים קודם המשפטים שלנו הם רלוונטים. הקטע הרלוונטי כולו הוא זה: לא היה לנו חצי גרוש על התחת, והלכנו ושרנו איך נמות בבאב אל ואד. שרנו בערגה ובתעצומות נפש. הפּוֹצים שהיינו, חשבנו שבאמת יהיה נהדר למות בבאב אל ואד, ודמיינו איך הם יירו בנו קליעים חודרי שריון. יפי בלורית ותואר אמנם היינו, אבל חכמים, לא. חכמים אינם הולכים למות מתוך בחירה והם בני שבע-עשרה או שמונה-עשרה או אפילו עשרים. חכמים מעדיפים מדינות קיימות על פני מדינות נחלמות. חכמים אינם מנסים להקים מדינות חדשות בחמסינים, בארץ מלאה ערבים בני המקום ומוקפת מדינות ערביות שרואות בהם זרים מזידים. את התוספת שקודמת למשפטים שלנו אפשר לסכם בשתי מלים: "היינו דבילים", ודווקא זה לא מערער את הפרשנות של שפטל. לסיכום, כפי שכבר הסכמתי הכי סביר שמדובר, כפי שהציע ירדן, באי חכמה בגלל הימור בחיים על משהו חסר סיכוי באותו רגע. אבל אם איזה קורא מפרש את הדברים כחרטה על הקמת המדינה, השגיאה שלו אפשרית ואינה כל כך זועקת לשמיים. ואני חוזר ואומר: אני בטוח שאם קניוק, מאחר שהוא כבר בחר להתקשר, היה מסביר את הדברים בשקט ונימוס, יש איזה שהוא סיכוי (לא מאד גדול כי שפטל זה שפטל) שדבריו היו מתקבלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השגיאה הזו לא אפשרית, אלא אם אתה, כפי ששוקי היטיב לכתוב, שפל כשפטל. מי שקרא את הספר מבין שהפרשנות של ירדן היא רק השוליים המאולצים-מה שלה. קניוק מבכה את רעיו הנופלים, את ההקרבה שלה הוא היה שותף, דרך האדרת מעשיהם. צעירים נלהבים לתקומת המדינה העברית הם באמת עיוורים מאמונה, מהדרך שאין בילתה שאותה החדירו להם מילדותם, מנערותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והדרך הזאת שהחדירו בהם מילדותם, מנערותם הייתה חכמה לפי קניוק או טפשית? אגב, אם אתה רוצה לאמץ שיטת וויכוח על ידי העלבת בן שיחך, אני ממליץ שתיקח קורס אצל שפטל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אתה נעלב מכינוי גנאי לשפטל בשעה שאתה מרשה לעצמך להשתמש בכינוי גנאי לאלשייך? קניוק מספר על עיצוב אישיותו, ושל חבריו לנשק, בשנות קום המדינה. זה בכלל לא על סקלת חוכמה-טיפשות אלא, כפי שאני קראתי זאת, על צירוף סקלות חובה וייעוד, חיים ומוות, ונורמליות בזמני שקט לעומת נורמליות/אי-נורמליות בעידן שהחיים בו מרגישים שזה זמן הסטורי, תוך שהם גם מייחלים להיות נערים כמו כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הגבתי על כינוי גנאי לשפטל אלא על כינוי גנאי לי עצמי, ואל תיתמם. על איזה סקלה זה "הפוצים שהיינו" ו "אבל חכמים לא" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה שאתה לוקח על עצמך כינויי גנאי שיועדו לאחר, אבל פה באמת אני לא יכול לעזור לך. מציע שתקרא הספר ואח''כ נדבר ולא נתמקד במשפטון אחד ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אפשר לשמוע ולקרא פרק מהספר של קניוק תש"ח, וכאן תגובה ראויה של שוקי שמאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני חושב על חילופי הדברים המתלהמים והבלתי נעימים שבהקלטה, עולה בדעתי הדבר הזה: לו יורם קניוק היה עולה לשידור לא כדי לזרוק: "אדיוט ! אני אתבע אותך לדין !", אלא כדי להסביר בנימוס ובשקט למה התכוון במשפט הזה, נניח לפי פרשנות ה"הימור". הוא היה יוצא מהעימות הרבה יותר טוב, ויתכן אפילו שהייתה מושגת איזו פשרה. אבל ברגע שבחר בדרך האחרת, הוא כבר הפסיד כי הוא נכנס לשטח של נאצות ודיבורים מתלהמים, שטח שבו יורם שפטל הוא "מלך". רציתי להעיר עוד משהו. החלק השני של הדברים שהכעיסו את יום קניוק היו "ומי שמתחרט על הקמת המדינה הוא נבל". אני חולק גם על החלק הזה בדבריו של שפטל. איני מתייחס לגוי שחושב כך, כי כאן אולי יש גם מניעים אנטישמיים, אבל אני חושב שלגיטימי בהחלט שיהודי יחשוב שהקמת המדינה הייתה טעות, ומאד קל להביא הרבה נימוקים להצדקת הטענה הזאת. אני כמובן חושב הפוך, אבל בוויכוח הזה אין הכרעה לוגית. זה יותר עניין של תחושה, תפישת עצמך וכדומה. ההיגיון לא יכריע כאן. לכן אם יש, נניח, איזה יהודי בארצות הברית שחושב שמדינת ישראל היא טעות, ושלא אכפת לו שילדיו יתחתנו עם גויים ויתבוללו, זה יפריע ויכאב לי, אך לא אקרא לו "נבל". זה פשוט לא לעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הספר "תש"ח" של קניוק, והוא ספר טוב בעיני. הוא מספר שם בערבוב מסוים של מציאות (וקצת בדיה אולי) איך הוא לחם בקרבות מלחמת השחרור. הרבה מאוד מתו שם, וקניוק לא חוסך בתאור המוות שלהם. כואב לו על חבריו המתים. לקח לו הרבה עשורים לעבד את הכאב עד שהצליח להוציא את הספר. את המשפט המדובר יש לקרוא מתוך אותו כאב: האם זה חכם מצד ילד בן 17-18 ללכת למלחמה בידיעה שימות תוך מספר ימים? לא, זה לא חכם. אין במשפט הזה ביקורת על הקמת המדינה כלל, אלא כאב על המחיר שהיא גבתה. שפטל קורא את המשפט כאילו לא חכם היה להקים את המדינה, ומוטב שלא קמה. זו לא פרשנות הגונה, זו סתם פרובוקציה. קניוק עונה לו כבר בהתחלה- שבעים אלף איש קראו את הספר ולא הבינו כך את המשפט1 . לגבי ה"נכלמת" - אותו דבר. המדינה נכלמת על המחיר הגבוה ששילמו מקימיה. ____________ 1 לא הקשבתי עד הסוף -הפסקתי כשהם התחילו לדבר ביחד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, מה שנעשה כאן חורג לחלוטין מכלל פרובוקציה. מדובר כאן בהוצאת דיבה מתוך שנאה עיוורת וטמטום דעת. באחת התגובות כאן הבאתי הפנייה לפרק במלואו. אין שם בדל של רמז לחרטה על הקמת המדינה. הסלב הנבל הזה חיפש את הסופר הגוסס וזה מה שמצא. מהבלי מוחו שטוף המשטמה הוא השלים את מה שלא היה כתוב שם. הצער הגדול שלי הוא על הסופר שעל ערש דווי התבזה בדו-שיח הנאלח הזה. חבל שלא נמצא לידו אף חבר טוב שהיה מזהיר אותו לא להזדהם בשיג ושיח עם הנבל הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. מדובר בפרובוקציה שמטרתה הושגה. לא במהלך אמוציונלי אלא בתכנון רציונלי. המטומטמים שטופי המשטמה הם קהל היעד ויעידו התגובות בקישור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך אנסח טענתך באופן ברוטאלי (פרובוקטיבי). שפטל יודע שקהל חסידיו מורכב מאוילים אטומים וחסרי מוח, שאיש מהם לא יבחין שאין בציטוט שום כלום ממה ששפטל תולה בו ואיש מהם אינו יודע שמדובר בשפיכת דמו של סופר קשיש וגוסס. נדמה לי שאתה מייחס לו יותר תבונה ורשע משיש לו. אני גם חייב להתוודות שאחד מידידי, אדם חביב במיוחד, די מעריץ את השרץ הזה. יחד עם זאת, אם בביטוי פרובוקציה, כוונתך לכך ששפטל קיווה שהדברים יובילו את קניוק להתקשר לתכניתו, אז אתה צודק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> נדמה לי שאתה מייחס לו יותר תבונה ורשע משיש לו שפטל אדם אינטליגנטי. יש לו תכונות רעות אחרות אבל הוא בפירוש לא טיפש. אתה יכול לשמוע שהוא מתענג על הדו שיח עם קניוק. אולי הוא קיווה שקניוק יתקשר, אולי הוא לא ממש העז לחלום על כך, אבל אין ספק שהוא מאושר מהשיחה והפרובוקציה כמו תינוק עם צעצוע חדש. הוא גם פרובוקטור, גם צדקן וגם עו"ד. תוריד יידישקייט ותוסיף מחאה חברתית וקיבלת את עו"ד ברק כהן [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נורא אם נסיים באי הסכמה לגבי האינטלגנציה או הבעיות הנפשיות של הסלב הנבל. אבל מסתתר כאן דיון הרבה יותר מעניין. הנ"ל כתב ספר על משפט דמאניוק שכותרתו משהו כמו חשיפתו של משפט ראווה. לשם שינוי, נראה לי שבעניין זה הוא צודק. הראיה שלי לכך היא הסירוב של בכירים במערכת המשפט (היוע"מ יוסף חריש, השופט אהרון ברק) להמשיך במערכה המשפטית כנגד דמאניוק לאחר שזוכה בעליון. להבדיל מן המשפט הקודם נגד אייכמן, במשפט זה היה צריך להיות ברור, כבר מן ההתחלה, שמדובר כאן בסוג של משפט הש"ג. איש לא חלק על כך שתאי הגזים בטרבלינקה לא היו יזמה אישית של איואן דמאניוק או איואן האיום. הניסיון להעביר סדנת חינוך או אינדוקטרינציה במסגרת משפטו של פושע מלחמה זוטר, היה משפט ראווה פאר אקסלנס. משל ביה"מ הצבאי היה בוחר במסגרת משפטו של אלאור עזריה לנהל סמינר על ההיסטוריה של פשעי מלחמה והחוקים נגדם. המילכוד במשפט זה היה שמלכתחילה היו ספקות גדולים לגבי זיהויו של דמאניוק כאיואן היום. בסופו של דבר דמאניוק זוכה בעליון מפני שהוברר שיש ראיות ששמו של איואן האיום היה איואן מרצ'נקו. בביה"מ נטען שדמאיניוק היה גם הוא מרצ'נקו, אבל גם הטענה הזו היתה מפוקפקת (היו תיאורים פיזיים שונים). ע"פ האינטרס של לקוחו, שפטל וקודמו היו אמורים להתנגד לעדויות הרקע ההיסטוריות ולהתמקד בספקות לגבי זיהוי האשם. במקום זאת אאז"ן שקע המשפט בדיונים היסטוריים, בעדויות מפורטות על פשעיו של איואן האיום שאיש ממילא לא חלק עליהם ובהתנגחויות אין סופיות בין שפטל לבין השופטים בעניינים פרוצדורליים וניסוחיים. ההתעקשות של שפטל על חפותו המוחלטת של דמיאניוק כמעט עלתה ללקוחו בחייו במחוזי והוא ניצל בעליון רק בגלל שהתובע הצטרף לספקות בדבר הזיהוי. אליבא דשפטל כולם מלבדו משקרים או טועים: שופטי המחוזי, שופטי העליון, התובע שקד, ובתי המשפט בארה"ב ובגרמניה שהרשיעו את דמיאניוק כשומר במחנות סוביבור ומיידאנק. האם המגאלומניה, רדיפת המדון והפרסום של שפטל שירתו את לקוחו? אני בספק רב. נראה כי התכונות שיחסתי לו מאפיינות את אישיותו הרבה יותר מאשר תבונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדר הדברים לאחר זיכוי דמיניוק בעליון מחמת הספק ועד מותו היה כזה: טרם שליחתו חזרה לארצות הברית סרב היועץ המשפטי להאשימו בעבירת היותו שומר במחנה ריכוז משום שלדעתו לא היו די ראיות להאשימו בכך, וזיכויו הצפוי היה עלול להשפיל עוד את מערכת המשפט. האיש חזר לארצות הברית ולאחר מספר שבועות הוחלט בבית דין לערעורים שם שכלל הרכב של 11 שופטים פה אחד שדמיניוק אינו איוון האיום וכל סיפור הסגרתו לישראל היה לא תקין. לא דובר כאן על זיכוי "מחמת הספק" באשמת היותו איוון האיום אלא זיכוי מוחלט. בסופו של דבר הוא גורש מארצות הברית בגלל הצהרות שקר שעזרו לו להיקלט בה והוא הגיע למשפט בגרמניה. הוא הורשע באשמת היותו שומר במחנה ריכוז בבית דין זוטר בגרמניה בפני שופט בודד. על פסק הדין הזה הוגש ערעור, אך האיש נפטר לפני שנדון הערעור, ולפי החוק הגרמני בנתונים האלה הרשעתו זו בוטלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלבד תרומתו של הגאון ר' יוסף חריש, ההחלטה לא להמשיך בהליכים נגד דמיאניוק היתה בסופו של דבר של ביה"מ העליון ואח"כ גם בשבתו כבג"ץ. יש כל מיני גרסאות על הסיבות להחלטה (יתכן שניתנו נימוקים שונים לעתירות שונות). ביה"מ קבע שדמיאניוק היה שומר במחנה סוביבור, אלא שלא היו ראיות למעשיו שם. הרשעתו של דמיאניוק בעבירה משנית היתה בבחינת בזיון בית הדין, בפרט שדמיאניוק הוסגר מארה"ב למטרה המפורשת והמיוחדת של עמידה לדין על מעשיו של איואן האיום בטרבלינקה. ב-1993 אכן בטלה ערכת ערעור בארה"ב את הסגרתו של דמיאניוק לישראל והשיבה את אזרחותו (ב-1998). ההחלטה התקבלה על סמך דו"ח של השופט תומס וויסמן שקבע שדמיאניוק הוסגר לישראל כדי לעמוד לדין על פשעיו של איואן האיום בטרבלינקה בזמן שהרשויות ידעו שהוא היה שומר זוטר יותר במחנה אחר (סוביבור). בשנת 2002 לאחר שהתגלו ראיות חדשות הורשע דמיאניוק מחדש כשומר ס"ס במחנות סוביבור, מיידנק ופלוסנבורג. אזרחותו בוטלה שוב והוא הועמד לגירוש. עד שנת 2009 עבר דמיאניוק את כל מערכת המשפט בארה"ב עד לביה"מ העליון וכולם אשרו את פסק הדין ואשרו את הגירוש. ב-2011 הורשע דאמיאניוק ע"י ביה"מ במינכן בסיוע לרצח כ-28000 יהודים בסוביבור. 3 השופטים פסקו שאין ספק שדמיאניוק היה שומר במחנה ולכן על אף שלא היו ראיות ביחס למעשיו כפרט הוא הורשע בסיוע לרצח ונידון ל-5 שנים. מיד לאחר הרשעתו, שחרר אותו נשיא ההרכב השופט אלט לחופשי עד לדיון בערעורו. מאחר ודמיאניוק בן ה-91 היה חולה בסרטן העצמות, הגרמנים לא הזדרזו במיוחד לדון בערעור. כדבריך, הוא נפטר לפני הערעור ולכן זוכה באופן טכני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרת פחות או יותר על מה שכתבתי למעט הפרט שהוא "הורשע" ב 2002 כהיותו שומר ס"ס. למיטב הבנתי זה לא כתוב במקור שהבאת, אלא כתוב שם רק שהוא "הואשם" ב 2001. גם לא סביר שהורשע, כי לו הורשע היה צריך להיענש במאסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המשפט המדובר" אינו "האם זה חכם מצד ילד בן 17-18 ללכת למלחמה בידיעה שימות תוך מספר ימים?" כפי שכתבת. מדובר למעשה בארבעה משפטים, ולא יעזור דבר: נובע מהם, פורמלית, כשקוראים רק אותם, שהמטרה לא הייתה מספיק ראויה לקרבן. במלים אחרות חרטה על הקמת המדינה. אבל, כפי שכתבתי, מאחר שמדובר ביצירה ספרותית, אולי לא צריך לפרש את הדברים בדיוק כפשוטם, ובסופו של דבר אני מאמין ליורם קניוק שאינו מתחרט על הקמת המדינה. לעניין שבעים האלף, שפטל ענה נכון: אנו יודעים ששבעים אלף איש קנו את הספר. איך הם פרשו את ארבעת המשפטים האלה אין אנו יודעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. זו לא פרשנות לגיטימית. כל ארבעת המשפטים המצוטטים מדברים על הצעירים ולא על המדינה. אתה מוזמן לקרוא פרשנויות על עמדתו של קניוק- למשל זו של אלחנן ניר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני חושב שהמאמר של אלחנן ניר מוסיף משהו לוויכוח הזה. אבל כשניסיתי לחשוב על כל מיני דוגמאות כדי לענות לך ולהראות שאפשר להסיק משני המשפטים האחרונים מבין הארבעה שמדובר כאן בחרטה על הקמת המדינה, הגעתי למסקנה,שבשונה ממה שחשבתי בתחילה, עלי לקבל במלואה את פרשנותו של ירדן שמדובר בהימור מסוכן שהצליח למרות הסיכויים המעטים ולא בחרטה על הקמת המדינה גם כשמנתחים את המשפטים האלה כשלעצמם מבלי להביא בחשבון את מה שמסביב. כך שלמעשה אין וויכוח בינינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה שעושה את הפרשנות שלך לעוד יותר סבירה היא שקניוק עצמו טוען כך. למי שרוצה להבין איך עובד המנגנון של הז'דאנובים הפטריוטים הללו אני מצרף את הקטע כולו מן הספר תש"ח. יראה לי אדם סביר אחד היכן כתוב כאן שקניוק מתחרט על הקמת המדינה? העו"ד של לנסקי ודמאניוק, לקח כאן משפט אחד מתוך ספר, חיבר לו את הפרשנות שלו שקשורה אולי לדברים אחרים שאמר קניוק בהקשרים אחרים והנה לכם "ראיה משפטית מבריקה" לאשמתו של סופר נוטה למות אליבא דחסידיו השוטים של ראש לימבו מערוץ 103. גם לי יש ציטוט משלי לשלוף כאן: "Let us not assassinate this lad further, Senator. You've done enough. Have you no sense of decency, sir? At long last, have you left no sense of decency?"
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקישור שהבאת לא מופיע המשפט שאותו הקריא שפטל, ולכן קריאתו לא תורמת להבנת המשפט הזה. אם תביא את המשפט בתוך סביבתו אולי יהיה יותר קל לפרש אותו. אבל זה כאמור לא כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לדעתי הדרך הכי סבירה (ובהפרש ניכר) להבין את המשפט היא ''הלכנו בעקבות הלב'', ואני לא רואה איך אפשר לייחס לציטוט מטען אנטי-ציוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכל מי שמתעניין, רוצה וחייב לדעת מה קורה בארצינו צריך להאזין רק לתוכניתו ולזו של אחד י. גאון. כל השאר ''רעשי רקע'', כפי שאמר שר אוצרנו כחלון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה יצא לי להאזין, בעודי בדרכים, לתוכניתו האחרונה של יהורם גאון, שציטוטים ממנה עלו לכותרות. בניגוד לכותרות המתלהמות, הוא הציג עמדה מאד מאוזנת ושיקולים בעד ונגד 'הלשנות' למיניהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהדיון לא צריך להמתקד בניתוח בלשני ורטורי של הצגצ הטיעונים אלא בעצם העובדה שגאון, אמסלם ואחרים ממצבים את נושא עד מדינה תחת רובריקת הלשנות ממניע ברור של קיעקוע של תוכן העדות, נותן העדות ומוסד עד המדינה כשהמטרה הברורה והגלויה היא אחת - לשמול על עמדת הכוח והדומיננטיות שלהם, כשהמחיר המוסרי, האתי והתרבותי בכלל נחשב בעיניהם כקליםת השום. כמדומני שזה קו ישר אותו התחיל פטרונו המקורי של נתניהו, יצחק שמיר, שאמר שעבור ארץ ישראל מותר לשקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שבין הדוגמאות שהוא נתן (בעד סיפור האמת) היה לומר למורה כשמתעללים בילד מהכיתה, או לדווח למשטרה על פשע שראית ברחוב, והחשיבות של זה לתפיסת הפושע והעמדתו לדין. טיעון מוסרי ותרבותי לגיטימי מאד בעיני, מעבר לרובריקה של מילה כזו או אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטוט שפורסם בהארץ (הדגשות שלי), ""עבריין שהיה עד אמש בן בית, איש אמון, חבר טוב, איש שניתן עליו לסמוך. והנה פתאום ריח של ליזול, של תא כלא, הופך אותו למלשן - לאיש קריות...'למלשינים אל תהיי תקוה'...הוא פשוט מוכר את הקרובים לו ביותר כדי למלט את עצמו. וזה די מבחיל למען האמת". זה איננו דיון אקדמי צונן. זהו שיח שפושט בקרב אנשי ליכוד וימין שמצופים שורות ושואפים לצרף למעגל הקרונות שמגן על "שלנו" - קרי טובים בהגדרה - שהוא נתניהו (זה ברמה הישירה, ועל הכיבוש ברמת סיפור העל) כמה שיותר אנשים. זוהי מערכה על התודעה בעליל כשדווקא מנסה לעמעם ולשלול את מה שאתה, מאזין שקול, מנסה לעשות. השימוש במושג "מלשין" נועד לשמש כהלם תודעתי במאזינים כדי לחפור מחילות ישירות לתחושות הבטן שלהם מבלי התערבות רציונלית של מוסר שמוסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לי המאבק על התודעה והשימוש הבזוי שמפלגת השלטון על נבחניה ונגרריה עושה במילה הזאת. אני רק חושב שספציפית, מר גאון הוא לא ממובילי ואפילו לא ממצדדי הקמפיין הזה, ולכן חבל להשליכו לאותה ערמה ריחנית. חלק ניכר ממה ששמעתי, אגב, הוקדש למיאוסו מהקמפיין התקשורתי המתלהם והמתרגש עלינו מדי יום בנושא. החקירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מסכים אתך. האם לנסקי לא היה ראוי להגנת סנגור? אפילו ליגאל עמיר היה סנגור(שאיני יודע מי הוא), ואיני חושב שסנגורו של יגאל עמיר אסור לו לחוות את דעתו בנושאים כאלה או אחרים, בגלל ששימש סנגורו של יגאל עמיר. אשר להקמת ועד הפעולה, גם בכך איני בטוח שאני מסכים אתך. בקישור בויקיפדיה אליו שלחת אותי מסופר שלנסקי עזר לפני מלחמת השחרור למדינת ישראל בהשגת נשק, כך שלמדינת ישראל יש איזו שהיא חובה כלפיו. בסופו של דבר, וגם על כך מסופר בקישור הנ"ל, הוא לא הואשם בשום דבר, ואפילו לא בעבירות מס. אז מה היה כל כך נורא שיהודי לא צעיר שעזר למדינת ישראל בשעותיה הקשות היה מסיים את חייו אצלנו? תוך כדי כתיבה אני מצליח לשכנע את עצמי שראוי שממשך כך היה קורה. ואגב, משהו קצת אישי. לנסקי ששמו המקורי היה סוחובליאנסקי היה יליד גרודנו, העיר שבה גם אבי נולד. אני זוכר שאבי היה מכריז בגאווה שסוחובלנסקי הוא בן עירו. זה די שעשע אותי בזמנו, כי מגרודנו יצאו גם גדולים אחרים שתחום ההתמחות שלהם היה לגמרי בכיוון אחר, ואבי בחר דווקא בו כמושא לגאווה. ואם נחזור לשפטל, הסיבה שבגללה אני סקרן לדעת את דעתו בעניין פרשת 4000 אינה דווקא בגלל שאני רואה בו אורים ותומים. פשוט אני עוקב אחר שיחותיו בנושא, ולדעתו שהוא חוזר עליה שוב ושוב, וגם מנסה לנמק, השחיתות היחידה בפרשות נתניהו היא שחיתות החקירה. לכן מסקרן אותי לדעת איך הוא יצא מהעניין החדש שנראה, יותר בעייתי מבחינתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרתי לכאן משום שהתברר לי סוף הסיפור של לנסקי ומדינת ישראל. אחרי שהוא גורש לארצות הברית המשיך פה הליך משפטי שהוביל שפטל, ובסופו של דבר הכריע בג"צ שמותר לו לחזור ארצה. הוא התכוון לממש את ההיתר אבל בגלל בעיות בריאות שהסתיימו במותו העניין לא הסתייע. בנוסף לכך נודע לי מי היה והווה סנגורו של יגאל עמיר. מדובר בארי שמאי שמופיע בתכניות אקטואליה בערוץ 20 כ"שמאלן" משום שהוא בעד ערכים שמאליים כ"שתי מדינות לשני עמים" וכדומה, אם כי הוא בפרוש לא שונא ימנים פנאטי מסוג אלה שמלבלבים לרוב בערוגות השמאל1, ואין לו בעיה להתארח אצל חבר בהתנחלות רחמנא לצלן. ובתכניות ערוץ 20, בעיקר ב"פטריוטים", תכנית שאינה עוד, הוא מביע את דעותיו בכל נושא, ואיני חושב שעובדת היותו סנגורו של יגאל עמיר מפריעה מאיזו שהיא בחינה. 1 הוא עצמו אומר על כך: "בשמאל אוהבים את האנושות אבל שונאים אנשים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(שמאי התחיל את הקריירה התקשורתית שלו כשמאלן סנדרטי, ורק מאוחר יותר התאהב בתפקיד ''פרקליט השטן'') | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה שלך לגבי ''התאהבותו'' מאד קולעת. הוא חוזר ומזכיר את עובדת היותו פרקליטו של יגאל עמיר שוב ושוב לצורך ושלא לצורך. הנקודה הזאת קצת תמוהה בעיני, וקשה לי לעמוד על הסיבות לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוראים לזה קליק בייט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שכל אדם זכאי לייצוג משפטי ויגאל עמיר ומאיר לנסקי אינם חריגים. מה שהפריע לי בסיפור של שפטל ולנסקי הוא הקמת ועד הפעולה כדי להשפיע על בית המשפט או על רשויות המדינה לאפשר את כניסתו של מאפיונר לישראל, על מנת שיוכל להמנע מעמידה לדין בארה''ב. כמובן שזאת פעולה חוקית ואין בה פסול, אבל לעניות דעתי זה אומר שלשפטל יש גישה מאוד מקלה בנושאים של פשע מאורגן ואני לא חושב שלדעתו בנושא יש חשיבות. אני מתרשם שמבחינתו של שפטל אדם יכול להיות מאפיונר כל עוד הוא מחזיק בדעות הנכונות (למשל, תמיכה באצ''ל מצידו של לנסקי) ולכן אני לא מצפה ממנו לראות בעבירות שחיתות מצידו של נתניהו עילה להפסקת כהונתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה אתה כותב אחרי ששמעת את זעקות השבר של אחת, פסי-כו-לו-גית במקצועה, על העוול הנורא שנעשה לה כאשר תאריה האקדמיים נשמטו מאיזו כתבת תדמית באתר נידח עוד יותר מואללה? ואחרי פרשיית 2000 שכל כולה עוסקת ב"כמה מלים מלטפות"? הרי גם אם יתברר שאין שם עברה פורמלית, האובססיה של משפחת נתניהו בתחום השליטה על התקשורת לא יכולה להיות מוטלת בספק. בנוסף, צריך לזכור גם שנתניהו הוא פוליטיקאי מתוחכם, ואלה בד"כ טובים בהשראת "רוח המפקד" על סביבתם בלי שכל הוראה פרטנית חייבת להגיע ישירות מהבוס (העף מבט בכותרת ההודעה). "צריך לטפל בזה" עושה את העבודה עבור ראשי המאפיה, ומן הסתם גם לדון הגדול מכולם. הניחוש שלי הוא שגם האדון חפץ לא הציע את ההצעה המגונה שלו לגב' גרסטל בידיעה מראש של רה"כ1, אבל הוא ידע שאם יהיה לו אור ירוק הבוס ישמח לשמוע פרטים ולסגור את מה שצריך. מה, אני היחיד שרואה סרטי פשע מאורגן2? __________ 1 ראש הכנופיה, מה שהיה ידוע פעם כ"ראש הממשלה". 2 אגב, אני חייב התנצלות למשטרה: עד כה טענתי שהיא ארגון הפשע הגדול במדינה ועכשיו אני מבין שהיא רק במקום השני אחרי כנופיית נתניהו. כפיים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני בטוח שצריך להשליך מצווחותיה של אישה היסטרית על הפעולות של בעלה. הוא מעולם לא הוקלט צווח, ואני חוזר על התמיהה לפיה בגלל מלים מלטפות בואללה הוא פעל פעולות שקשורת בכספים כה גדולים. לי זה לא נראה הגיוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
________ 2- ואם למישהו עוד היה ספק בא יו"ר הקואליציה עם נסיון סחיטה שהיה גורם לדון-קורליאונה להסמיק מבושה (כי הדון, כידוע, עשה זאת במסתרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן שפטל אמר את דברו (החל מ 1:40), ולא נכנס לנבכי תיק 4000 ועד המדינה הנ"ל, מן הסתם משום שאינו יודע את הפרטים, ומה בדיוק עומד להעיד העד הזה. מי שזה מעניין אותו מוזמן להאזין. ואולי עוד משהו מהגיגי לבי בעניין זה. היום התפרסם שהוחלט להעריך את מעצרו של העד דנן בעוד שבועיים. זה מזכיר לי את העובדה שלגבי תיק 1000 הודלף מיד בראשית החקירה לפני כשנה שהמשטרה החליטה להמליץ להעמיד לדין את נתניהו. אחרי שהדליפה מה שהדליפה המשיכה המשטרה לחקור את העניין עוד כשנה (זה בטח עלה לי לא מעט), ואחר כך פרסמה המלצות שלפי הפרקליטות אין די בראיות שנאספו בחקירה . . . אני מאמין שכאשר קיימים דברים מעניינים אין צורך להיערך לחקירה כל כך ארוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי: "להאריך" | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |