בתשובה לאריק, 24/02/18 12:38
ללא מלים (שלי) 697874
תאר לך מקרה היפותטי כזה:
החוקר הראשי חושב שראש הממשלה תופר לו תיק של הטרדה מינית.
החוקר דנן כבר עם תחילת החקירה רואה שאין לו שום ראיות להפללת ראש הממשלה.
אבל כיוון שהוא סבור שראש הממשלה רודף אותו הוא רוצה לפגוע בו בדרך כל שהיא.
ואז עולה בדעתו הרעיון לספר לאיזה עיתונאי שהמשטרה עומדת להמליץ על העמדת ראש הממשלה לדין.
היפותטי?
אני לא לגמרי בטוח.
ללא מלים (שלי) 697881
לא כל כך ברור לי המניע.
החוקר רואה שאין לו ראיות אבל מדליף שהמשטרה תמליץ על העמדה לדין. כלומר הוא מדליף משהו שיתברר כשקר, וישרוף אותו אצל העיתונאים. וזה כדי לפגוע בראש הממשלה שהחוקר חושב שרודף אותו אישית?

אני חושב שאתה ממהר מדי ליחס לחוקרי המשטרה התנהגות עבריינית, אבל מה אני יודע.
ללא מלים (שלי) 697883
בפרשת חברון בראון המשטרה המליצה, נתניהו לא התפטר, היועץ רובינשטיין לא קיבל את ההמלצה, ולא זכור שמישהו נשרף אצל העיתונאים, ואני בטוח שהם המשיכו לגבות את כל החוקרים שפעלו להפללת נתניהו כי זה טיבם של ''המחבלים התקשורתיים'', כפי שקורא להם שפטל.
הדלפות המשטרה, לו הביאו להתפטרות נתניהו, וזה היה יכול לקרות לו לא קיבל גיבוי פוליטי, היו גורמות לפגיעה בנתניהו, ולפי התסריט ההיפותטי שלי הייתה מושגת מטרת בעל העניין.
ללא מלים (שלי) 697888
בפרשת בראון חברון ליועץ המשפטי היו אשליות שאם הוא יגיש דו״ח חמור יהיו לו השלכות מעשיות גם ללא העמדה לדין.
ללא מלים (שלי) 697889
האם יש לך סימוכין להשערה זו, שבעיני אין בה הגיון?
ללא מלים (שלי) 697890
נראה לי שהוא התכוון לפרשת עמדי. מתוך הדו"ח הציבורי:
".... למוד ניסיון אציין, כי אסור שעם סגירתו של תיק יוצגו הדברים לציבור, על ידי צדדים מעוניינים, כעולם שכמנהגו נוהג, וכאילו הכל ראוי ותקין והכל זך, והנוגע בדבר יוצא הוא או פרקליטו ומעיד על כך את הכתוב בהחלטה; רחוק מזה. ואל יטעו הבריות. חובה לומר זאת, כי כבר היו דברים מעולם. אכן, זכאי כל אדם ללמד על עצמו זכות, אך ראוי שהוא והציבור יקראו היטב את הנאמר, ודי לחכימא. אך בה במידה אין מקום להגיש כתב אישום בשעה שאין ראיות מספיקות, ואדגיש שוב: זהו מונח מקצועי משפטי, שמאחוריו האפשרות להוכיח בבית משפט את יסודותיהן של העבירות, אחד לאחד, על פרטיהן, להבדיל מתחושות, קשות ככל שיהיו. במישור הנורמטיבי ובהתנהלותם של אנשים בכירים במערכת הציבורית - המעורבים בפרשה - יבואו הדברים וידברו בעדם. ונעיר עוד כי בשל טיבה של החלטה זו, הנמסרת גם לציבור רחב, לא היה בידינו להתמקד בכל פרטי הראיות וניתוחם, ובכל הטיעונים המשפטיים, שעלו במהלך הדיונים. קצרה היריעה מהכיל כל אלה. עם זאת, בניתוח הדברים התייחסנו לטיעונים המהותיים שבאו לידי ביטוי במסגרת הדעות השונות, שהובעו בדיונים...
... הערת סיום נוספת: דיני הראיות הנוהגים במשפט פלילי, המחמירים בהשוואה לאלה שבמישור האזרחי, מטילים מגבלות על הפעלת סמכויותיה של התביעה הכללית. הקושי ראשיתו בשלב החקירה, והיכולת להגיע בו לחקר האמת, והמשכו בשלב ניתוח הראיות ופענוח המסכת העובדתית עד תומה. אכן, במקרים לא מעטים נוצרת מראית עין של אי הלימה בין התמונה העולה מתיק פלוני והנראית בעליל כבלתי ראויה, לבין ההחלטה הניתנת במישור הפלילי. ואולם, זוהי תוצאה הנשלטת על ידי הדין ובמידה רבה מובנית בו. הביטוי המעשי לכך הוא - כאמור - הצורך בניתוח משפטי המבסס מסקנות על יסוד התשתית הראייתית המונחת בפנינו. תיקים רבים נסגרים מהעדר ראיות מספיקות, גם כשתחושת העוסקים בכך היא שאין בכך מיצוי.
... ישנם גם לקחים שניתן להפיק מפרשה עגומה זו, ועיקרם הקפדת נבחרי ציבור ועובדיו על נהלים ועל הוצאות מכספי הציבור. מקרה זה ראוי, גם על פי העובדות שאינן שנויות במחלוקת, לביקורת נוקבת, ממוקדת בכל המעורבים שלגביהם ניתנה החלטה זו. כבר נתקלנו - לדאבוננו לא רק כאן - בקלות בלתי נסבלת בכגון דא. על נבחרי ציבור ועובדיו, לא כל שכן העומדים בראש הפירמידה ובסמוך לו, להקפיד עם עצמם לבל ייכשלו בדבר, שגם אם לא הוכחה פליליותו ברמה הנדרשת במשפט פלילי, יש בו ממידת ה"כיעור", וכדברי חכמים (בבלי, חולין ל"ד ע"ב, ומסכת דרך ארץ זוטא ז') "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו". לא נהגו כאן כמסופר על הרב יהושע לייב דיסקין זצ"ל, מרבני ירושלים בסוף המאה הי"ט, שאשתו הזמינה סבל ושילמה לו דמי הובלה, אך מששמע הרב את הסכום סבר כי הוא נמוך מדי, ודאג לשגר את התוספת באותו לילה באמצעות שליח אל הסבל (מספר עמוד אש, מצוטט בספר מורשת אבות, בעריכת הרב זאב גרינוולד, דברים, 148); וראה גם דברי רבינו יוסף חיים זצ"ל, בספר בן איש חי, פרשת כי תבוא, "מצוות עשה לתת שכר שכיר בזמנו, ואם איחרו עובר בלאו... (וגם) אשתו של בעל הבית... חייבת היא באיסור לאו אם תבעה כובסת את שכרה.... והעיד רבנו מורנו הרב חיים ויטל זצ"ל על רבינו האר"י זצ"ל, שלא היה רוצה להתפלל מנחה עד שיפרע שכר שכיר ולפעמים אין לו והוא לווה ונותן". השררה היא מקור פיתוי, ועל עובד הציבור להישמר...
... לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה אי אפשר שלא לסיים בתקווה שהציבור בישראל יוכל בעתיד לחוש כי "משרתיו אינם אדוניו, וכי הם עושים את מלאכתם למען הציבור מתוך יושר, וניקיון כפיים" (דברי השופט ברק (כתארו אז) בבג"צ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז (2) 229, 266), וכדברי חכמים במשנה (שקלים ג' ב') "שאדם צריך לצאת ידי הבריות כשם שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר לב, כ"ב) ואומר "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם" (משלי ג', ד')". תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה."
ללא מלים (שלי) 697894
אני מניח שהוא התכוון למה שהוא כתב, כלומר לפרשת בראון חברון (ליתר ביטחון "נקרא לנערה ונשאל את פיה").
לגבי החלטת היועץ המשפטי בפרשת עמדי, איני חושב שהוא מאיר איזו תקווה שמתבררת כאשליה מאוחר יותר. הערתו לגבי התנהגותו של הציבור בעתיד מתייחסת, לדעתי, לאופן הצבעתו בבחירות, כלומר התקווה היא שבבחירות הציבור יביא בחשבון גם את הנקודות האלה.
ללא מלים (שלי) 697909
אני זוכר את מה שרובינשטיין הקריא כשהודיע על סגירת התיק. לא הצלחתי למצוא את הדברים ברשת אך זה היה נאום נזיפה וגינוי שכל אדם נורמלי היה מתפטר בבושה.
ללא מלים (שלי) 697915
אתה זוכר לא נכון. לא היה נאום נזיפה וגינוי, אם כי הוזכרה ''תמיהה'' על התנהלות ראש הממשלה בפרשת המינוי. נאמר בפרוש שראש הממשלה לא ידע כלל על הקשר שבין דרעי לבראון.
ללא מלים (שלי) 697925
אולי אתה יכול למצוא קישור למופע הזה של רובינשטיין? אני זוכר ששאלתי את עצמי מדוע לאור הדברים החמורים שהוא הקריא, לא היה כתב אישום.
ללא מלים (שלי) 697931
גם אני לא הצלחתי למצוא את הדוח הזה, אבל מצאתי אזכורים ל''התנהגות תמוהה'' ולא יותר מכך.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים