בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 04/03/18 20:52
עושק הקשישים 698068
ראשית כל כדאי לפחות לשקול את האופציה הפופולרית מאד לדעתי של ביטוח סיעודי בקופות החולים (למשל דקלה). יש כאן פרמיה קטנה ומשלמים לך כל חודש משהו כמו 1500 ₪ למשך 5 או 6 שנים. ברור שמזה אי אפשר לממן טיפול סיעודי, אבל בהנחה שאתה מממן את הטיפול ממקורות אחרים, זו תוספת יפה למאזן שלך. בעצם יש כאן בחירה באופצייה החיסכון העצמי עם טיפה ביטוח לשעת צרה.
מהשאלה שלך אני מניח שאתה רוצה להבטיח לך טיפול סיעודי הרבה מעל המינימום. כפי שציינת שיקול מרכזי הוא היוקר של הביטוחים הפרטיים (אפילו משך הביטוח, 8 שנים נראה לי ארוך מדי. די ב-‏5-6 שנים). שיקול נוסף נגד ביטוח פרטי הוא שחברות הביטוח אולי באופן מובן, נוטות להקשות ככל יכולתן על לקוחות המבקשים לממש את זכויותיהם.
אני מניח שהבחירה בין ביטוח פרטי לחסכון עצמי מושפעת הרבה מאופי קרובי המשפחה שלך. אם קרוביך הם מן הסוג שברור שלא יבקשו סיוע אלא במקרה קיצוני במיוחד, נראה לי שעדיף חיסכון עצמי. אם קרוביך הם מן הסוג ה"נזקק", אולי כדאי שתחשק עצמך ע"י ביטוח פרטי.
התארכות תוחלת החיים וההתייקרות של ההוצאות הבריאותיות והסיעודיות הופכות את עניין ה"להשאיר משהו לצאצאים" לבעל משקל הולך ופוחת. אם סיוע לצאצאים הוא בעדיפות גבוהה, אתה מן הסתם תצטרך לממש אותו כבר בחייך ולא להמתין למותך. לסייע לנכדים זה נשמע נחמד, אבל זה נראה לי יותר עניין לאנשים אמידים ולא חלק ממערכת יחסים הגיונית בין הורים לילדים ממוצעים.
עושק הקשישים 698084
המשפט הראשון ב<תגובה 698034 אמנם נוסח בחצי חיוך, אבל הוא ניסה להאיר נקודה מסוימת שלא זכתה להתיחסות בפתיל שהתפתח.

אחת ההטיות הפסיכולוגיות שלנו, בני האדם, היא ההנחה הסמויה שהעתיד ייראה פחות או יותר כמו ההווה. קל להבין את המקור האבולוציוני של ההנחה הזאת כי ברוב שנות קיומו של המין הומו סאפיאנס היא היתה כלל אצבע לא רע, ועד הדורות האחרונים ממש אדם נולד, חי ומת בסביבה שלא השתנתה כמעט (למעט קטסטרופות שגם אחריהן חזר, בד"כ, המצב לשיווי משקל דומה לזה שהיה קודם). "אין חדש תחת השמש" היה די נכון לשעתו.

ברמה הקוגניטיבית כולנו יודעים שמצב העניינים הזה השתנה ללא הכר בשנים האחרונות, אבל דפוסי המחשבה הלא מודעים שלנו מתקשים להפנים את המסר. הפער בין ההבנה לבין ההרגשה מתבטא בעיקר בתחום החברתי. בשעה שקל לנו יחסית להאמין שעוד עשרים שנה ננהג במכונית אוטונומית, שהמקרר הביתי יסכם עם הסופר על האוכל שהוא מעוניין להזמין ועם התנור על תפריט הארוחה הבאה, ואפילו שהרופא שלנו יהיה צאצא של ד"ר גוגל ולא של ד"ר ווילבי ‏1, אנחנו עיוורים לחלוטין לגבי המשמעות החברתית של ההתפתחויות האלה, והדגם שעומד לנגד עינינו ממשיך להיות מה שאנחנו מכירים היום. עובדה נוספת שאנחנו מתקשים להפנים היא שגם קצב השינויים עצמו הולך וגובר, שלא לדבר על כך שאם הסינגולריות אינה חלום באספמיה גם הנגזרת השניה תגדל בהרבה.

אני לא יודע אם צפוי לנו עתיד מזהיר או איום ונורא, אבל לדעתי האנושות בכלל ומדינת ישראל בפרט נמצאים די קרוב לקו פרשת המים. העתיד יהיה, קרוב לודאי, או אוטופי או דיסטופי‏2, ומכל מקום לא דומה לאיך שההווה נראה; ההווה אינו מנבא טוב של המצב החברתי-כלכלי בעוד כמה עשורים.

לכן, אחד הפרמטרים הכי חשובים בתכנון כלכלי לטווח בינוני ורחוק - ואני מקווה בשביל ירדן שביטוח סיעודי נכלל בטווחי הזמן האלה - הוא מידת הגמישות שהתכנון הזה מקנה לך. ברור שסגירת הכסף בתוכנית ייעודית לביטוח סיעודי נחותה בהרבה מחיסכון "רגיל" מהבחינה הזאת. הניתוח הזה, אגב, די דומה למה ששמעתי מפי איזה קצין בכיר (שכרגיל שמו אינו זכור לי) שהסביר דברים דומים בקשר לשדה הקרב העתידי: הפרמטר הכי חשוב בהכנה לעתיד, כל אמר, הוא לנסות לבנות צבא גמיש שיוכל להשתנות מהר בהתאם להתפתחויות. מאחר ואנחנו לא יודעים אילו שינויים צפויים, עלינו לפעול בהתאם לשינוי היחיד שאנחנו כן יכולים לנבא בוודאות, והוא שיהיו הרבה שינויים אחרים.

_________
1- לדור שלא ידע את מרכוס: Marcus_Welby,_M.D. [Wikipedia]
2- אישית אני אופטימי גלובלית ופסימי לוקאלית, כל שהעצה שלי היא לשמור לפחות חלק מהכסף רחוק ככל האפשר ממוטת השליטה של ממשלת ישראל.
עושק הקשישים 698089
מסכים עם הכל, חוץ מעם הביטוי "סגירת הכסף בתוכנית יעודית לביטוח סיעודי". זה לא חיסכון, זה ביטוח - במובן זה שעם חוסר הסבירות שבדבר, מקרה הביטוח עלול לקרות גם מחר; ומצד שני, אם אראה תוך עשר שנים, או עשרה חודשים, שהנסיבות השתנו (עלות הטיפול, השימושים האלטנרטיביים הצפויים, מערכת השיקולים שלי) אני יכול להפסיק את הביטוח ולהגביל את ההפסד.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים