בתשובה להפונז, 15/04/18 11:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבחירה של נתח נכבד מהמשפחות חרדיות היא להטיל את עול הפרנסה על האשה בעוד הבעל עוסק בת"ת ואינו משתתף בשוק העבודה. מדוע זו בעיה של המשק? המשפחות הללו נמצאות בתחתית הסולם הכלכלי מבחירה והמצב הזה עדיף בעיני על משפחות שנמצאות בתחתית הסולם הכלכלי שלא מבחירה. אולי זו בעיה מוסרית בעיניך, אבל זו לא בעיה כלכלית. שיעור האבטלה לא הופך לפיקציה כאשר יש אוכלוסיות שבוחרות לא להשתתף בכח העבודה. האם היתה לך אותה בעיה אילו היה גל של ילדי טבע שגרים בקומונות, מנהלים משק לצריכה עצמית ולא משתתפים בשוק העבודה? אמנם שיעור האבטלה מאבד הרבה מאיכותו כאשר מבקשי עבודה מתייאשים ופורשים מהשוק כאשר אינם מוצאים משרות מתאימות במשך זמן רב (זה הגורם לשיעור השתתפות נמוך בארה"ב) אבל זה לא המצב בארץ. בארץ שכר המינימום הולך ועולה ומעודד יותר אנשים לבחור לעבוד, בארה"ב, לעומת זאת, שכר המינימום הפדרלי קפץ בשנת 2009 (ולא עלה מאז, חלק מהמדינות נקטו יוזמה עצמאית והעלו עוד את שכר המינימום בתחומן) אבל לא קפץ מספיק- כח הקניה המירבי של שכר המינימום היה בשנת 1968, ברמה בערך 60% גבוהה יותר מהרמה הנוכחית. כנ"ל לגבי משרות חלקיות- אין דומה המצב של נשים חרדיות (וגם של חד הוריות) שבוחרות במשרה חלקית מסיבות משפחה ולא משום שאין היצע של משרות מלאות למצב בארה"ב- שם נאלצים עובדים לעבוד במשרות חלקיות למרות שהם מעוניינים במשרה מלאה. לפיכך איכות נתוני האבטלה בארה"ב נמוכה בעיני ואיכות נתוני האבטלה בישראל גבוהה. היא משקפת נכון את המצב בשוק העבודה, שהוא מצב של תעסוקה מלאה. אל תשכח שיש לנו יותר מ 100 אלף עובדים זרים (88 אלף חוקיים ו 18 אלף לא חוקיים), 37 אלף מסתננים, 74 אלף מסתננים צהובי שיער, וכ 85 אלף פלסטינים- סך הכל כמעט 300 אלף איש שעובדים בעבודות פיזיות שישראלים משתתפים בהן פחות, ממש פחות - בסיעוד, בחקלאות, בבנין, בהסעדה ותיירות. כמה חדרנים, שוטפי כלים או קוטפי פירות ישראלים יש? משרד החקלאות מסביר: "ניסיונות רבים בעולם להגביל את העסקת העובדים הזרים ולגייס עובדים מקומיים לא צלחו. אין תחלופה בין עובדים זרים לעובדים מקומיים בעיסוק בחקלאות, ולראייה, לאורך השנים ניתן לראות כי העלייה במספר העובדים הזרים בישראל, לא הפחיתה את תעסוקת העובדים הישראלים השכירים, והם היוו "פיצוי" לירידה במספר בעלי המשקים העצמאים לאור הגידול ביחידות הייצור והקטנה בכמות העובדים הפלסטינאים. בפועל, אין עובדים ישראלים המוכנים לעבוד לאורך זמן בחקלאות למרות ניסיונות התמיכה השונים של המשרד לעידוד העסקת עובדים ישראליים בענף בשנים האחרונות" |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שזו בעייה כלכלית, כי אותם אלה שהחליטו שלא לתרום למדינה כסף ומיסים מעבודה, עדיין יונקים מעטינייה זכויות כלכליות, קצבאות, סבסודים, ביטוח לאומי, וזה לפני שדיברנו על שאר תשתיות המדינה שהם משתמשים בהם שהוקמו מכיסם של שאר האזרחים. לדוגמה, אם 90% מאזרחי המדינה יחליטו שאינם עובדים, הבעייה תהיה של כל השאר לא פחות משל אותם 90% שיהפכו לעניים כך כו אחרת. במקום עודפי הגבייה שאנחנו שומעים עליהם לאחרונה, שמאפשרים לשרי אוצר כאלה אחרים להוריד מיסים, תחשוב מה היה קורה למיסים שלך לו פתאום היו חוסרי גבייה של עשרות מיליארדים כתוצאה מירידה בכמות העובדים. ואז מה שיוצא זה שאותו חלק שעובד קשה למחייתו ולמחיית המדינה, מפרנס דה-פקטו את כל אלה שלא עובדים מבחירה. לא בעייה כלכלית? הפוך גוטה, זאת הבעייה הכלכלית מספר אחד של מדינת ישראל, וזו שמהווה סיכון גבוה יותר מכל בעייה אחרת של אי שיוויון ושאר ירקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכאורה בעיה כלכלית, אבל בעצם בעיה פוליטית. ההחלטה כמה תשלומי העברה להעביר לקבוצות חלשות היא פוליטית, לא כלכלית. יש לה השלכות בכלכלה אבל היא לא מתקבלת לפי פרמטרים כלכליים אלא לפי השקפת עולם. אם ההשתתפות בכח העבודה תלך ותקטן אני מניח שיתקבלו החלטות פוליטיות להגביר את ההשתתפות בכח העבודה על ידי צמצום ההטבות למי שאינם משתתפים בו. לדוגמה- יש ליפן בעיה דמוגרפית שמשליכה על הכלכלה. הבעיה היא דמוגרפית וההשלכות שלה כלכליות. לדעתי הבעיה הדמוגרפית עצמה של יפן אינה גם בעיה כלכלית, אלא רק ההשלכות שלה. אותו דבר השתתפות החרדים בכח העבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי כמו טחינה של מילים. עוני יכול להיות מוגדר כבעיה פסיכולוגית, בעיה פוליטית, בעיה חברתית, בעיה מגזרית, בעיה מגדרית, מה שתגיד. וכלם או חלקן נכונות, אבל הן לא מדירות את שאר ההגדרות. אני יכול לנסח זאת הפוך ממך באותה מידת הצדקה - אי השתתפות בשוק העבודה היא בעיה כלכלית בבסיסה1, שהסיבות לה או הצורות להילחם בה הן בעיה פוליטית. בדיוק כמו שחוסר אימונים בצה"ל היא בעייה בטחונית, שהסיבות לה או הצורות לשנות אותה הן פוליטיות. ואתה ממש תמים אם אתה חושב שהחלטות הממשלה בנושאי העבודה תלויות בתפיסת עולם (של ביבי? הצחקת אותי, אין לו כזו), הן תלויות בקח ותן פוליטי לחלוטין שמנותק מהצורך הבסיסי האמיתי או השקרי שעומד בבסיסן. 1 לפחות כמה שזה רלבנטי ומשפיע עלי. הבעיות הפסיכולוגיות, הדתיות והאישיות של מי שמחליט לא לעבוד מעניינות אותי הרבה פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יש בזה מו הטהרנות, אבל אני לא חושב שההחלטה באיזו דרגה של חוסר שוויון יש לנו בעיה היא החלטה כלכלית. אני חושב שזו החלטה פוליטית. כאשר נתניהו חתך את הקצבאות כשר אוצר (כהונתו מסוף פברואר 2003 עד אוגוסט 2005) זה היה מתוך תפיסת עולם. זוכר את האיש הרזה והאיש השמן? הוא הצליח בכוונה תחילה להגדיל את אי השוויון במטרה לעודד צמיחה (מדד ג'יני עלה מ 37 ב 2003 ל 39 ב 2006). שים לב שמדד ג'יני לפני העברות דווקא ירד באותן שנים1. אבל אני לא כזה נאיבי, אני מתכוון גם להרכב הממשלה- "תפיסת העולם" של ממשלה עם חרדים לעומת ממשלה עם יאיר לפיד ובלי חרדים. ___________ 1 דו"ח ממדי העוני והפערים החברתיים 2016 עמוד 24 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברנו על חוסר שיוויון (לפחות לא אני), דיברנו על תמיכה ממשלתית בבטלה מרצון. שני המדדים הללו יכולים לנוע ללא קורלציה במקרים מסוימים. נתניהו כזכור נשען על משנתו של לפיד האב, אבל כרגיל אצל נתניהו, הוא יודע לתת תירוצים מילוליים לכל החלטה פוליטית שלו, גם כשהוא הופך אותה ב-180 מעלות עשור לאחר מכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמדברים על עוני מדברים מבחינתי על חוסר שוויון. עוני מוחלט נדיר במחוזותינו. בין אם הבטלה היא מרצון או לא- לכל המשפחות הללו יש ארבעה מתוך חמשת ה"ממים" של ז'בוטינסקי ועל החמישי יש ויכוח1. כיוון שהעוני הוא יחסי, המדידה היחסית של מדד ג'יני רלבנטית. אני מסכים שהאנשים מתאימים את אורח חייהם למבנה התמיכות. מבחני ההכנסה של הביטוח הלאומי גרמו לרבים מהזכאים להתאים את ההכנסות שלהם - התוצאה לרוב עבודה במשרה חלקית במקום מלאה כדי לא לעבור את הסף ולהפסיד מהגמלה (אגב- הלומדים בישיבה, כמו הלומדים באוניברסיטה, אינם זכאים להבטחת הכנסה.)- אבל אני לא יודע מה הפתרון לכך. __________ 1 לפי סקר הביטוח הלאומי שמציג תמונת מצב לשנת 2012 8.6% מהמשפחות ו 11.8% מהילדים בארץ סובלים מחוסר בטחון תזונתי חמור (עם ביטויי רעב) אבל עו"ד גיל-עד חריש, מייסד עמותת "לשובע" לא מסכים שיש רעב. בראיון ב"הארץ" הוא עונה: "אין בישראל ילדים רעבים? רעבים קיימים, ודאי, אבל רעב, כתופעה מובהקת, לא קיים. יש ילדים שהולכים לישון רעבים משום שההורים שלהם לוקחים את המשכורת או הקצבה ומוציאים אותן על סמים, אלכוהול או הימורים. זה בית שאין בו לחם. זה לא רעב, זו תופעה של תפקוד הורי לקוי. של אבא מתעלל. אנשים שמתקיימים מקצבאות, או משכר מינימום, יכולים להאכיל את ילדיהם. ייתכן שהם לא אוכלים טוב, אולי אפילו בתת תזונה, אבל זה כבר עניין של חוסר ביטחון תזונתי, לא של רעב. אולי תרחיב קצת לגבי ההבדל. בארץ יש תופעה קשה ומסוכנת של תת תזונה וחוסר ביטחון תזונתי, מפני שכתוצאה ממצוקה כלכלית אנשים אוכלים ג'אנק, אוכל זול ולא מזין. זה פוגע בתפקוד, ואצל ילדים זה מסוכן להתפתחות. ודאי שהשלטונות צריכים להידרש גם לזה, חד משמעית. עם זאת, לאדם רעב במדינת ישראל יש איפה לאכול. קשישים יכולים לאכול במרכזי יום. ילדים בשכונות מצוקה אוכלים במפעלי ההזנה של בתי הספר. יש רשת של 110 בתי תמחוי שפרושים בכל רחבי הארץ, ועמותות שמחלקות חבילות ומפעילות בתי תמחוי. כשאשתי ואני הקמנו את העמותה, בתחילת הדרך היינו עמותת מזון יחידה, כיום יש כ–1,200 כאלה." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |