 |
המפפ. לא היה כל כך טוב לטעמי.
עלילה חסרת עניין, זה לא נורא לאופרה. מילים שיש בהן עניין, אבל רובן ללא כתוביות וקשה להבין. לעדר בתפקיד הראשי אין כריזמה בימתית רבה, זה צפוי. פחות ברור לי למה לתפקיד הראשי השני נבחרה יעל אייזנברג, חביבה ושרה בסדר אבל חסרת כרימזה בימתית אף היא. רודנר, גוש וטלמון שפעו כריזמה, בתפקידי המשנה. בעיקר שעשע רודנר, שהצליח לאמץ פרסונה שונה לחלוטין מזו שהוא בדרך כלל.
אבל הרי לא לשם כך התכנסנו. איך היו הלחנים? נשמע לי שעדר לא נתן את המיטב שלו. היה לי חסר עניין מוזיקלי. היו קצת רגעי עניין בעיבוד (אבנר קלמר בעיקרון, בטח גם עדר), אבל לא לחנים מבריקים ולא לחנים קליטים. שני השירים היחידים שנהניתי מהלחן שלהם הם ממוחזרים מאלבומיו ("קצת אהבה לא תזיק" ו"הקלף נטרף"), ואפילו הם קצת קצוצי כנפיים מוזיקליות.
בצד החיוב: תזמורת המהפכה מצלצלת נהדר, כשלעצמה וגם בשילוב עם "להקה". הרגע המוזיקלי הכי מהנה בשבילי היה הקטע שהתזמורת נגנה בהדרן. הקהל היה רב (חשדתי ברשעות שהרבה אנשי "רימון" באו בגלל עדר האב, אבל לפי חתך הגילים כנראה הם לא היו רוב הקהל), ואני לא יודע אם רובו נהנה יותר ממני, אבל בתשואות בסיום מאוד פירגנו, בכל זאת היתה תחושה של רגע גדול.
חשבתי כשיצאתי, אם אלון עדר מתכוון לעשות קריירה כיוצר אופרות רוק, זה היה לא רע בכלל כהתנסות ראשונה. מכיוון שיותר סביר בעיני שהראשונה היא גם האחרונה, אני חושב שהוא החמיץ.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש