 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מוצא את עצמי די מוטרד מהכתבה הזאת. מצד אחד, הייתי אמור להיות שמח מכך שאולי לא בכל אדם טמון סוהר אכזר שיתפרץ ברגע שהסביבה תאפשר, ויצר האדם לא בהכרח רע מנעוריו וכל הג'אז הזה. מצד שני, הספקנות הבסיסית לגבי ניסויים בפסיכולוגיה ותקפותם מקבלת פה זריקת עידוד משמעותית, ומחזירה אותנו לעמדה לפיה כל הניסויים הפסיכולוגיים האלה הם קשקוש בגרווש. אחרי שנים של כהנמן ואריאלי כבר התחילה התחושה שהפסיכולוגיה מתחילה להתקרב למה שקרוי 'מדע' ולא רק ממבו ג'מבו, וגילויים שכאלה מערערים קצת את התחושה הנ''ל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כבר נאמר (איפה?) שחלק גדול מן התובנות הפסיכולוגיות "הכלליות" שהגיעו אלינו מן האקדמיה, מתבססות על התנהגותם של סטודנטים אמריקאים במוסדות מסויימים. במקרה הזה מטרידה אותי פחות הפרקטיקה של הניסוי ויותר העובדה שגם לפי תיאורו (השיקרי) של זימבארדו, תוצאות הניסוי חסרות כל ערך - שלושה סטודנטים צעירים וחסרי ניסיון התנהגו באופן סדיסטי. אז מה! זה לא מנע מן המסקנה (האידאולוגית?1) אליה חתר זימבארדו להתפס כתובנה מוצקה על המין האנושי, "תובנה" שלדעתי תישאר איתנו עוד שנים רבות. 1 ההוויה יוצרת את התודעה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוי של זימברדו היה ידוע כניסוי שלא שוחזר (הגרסה שאני הכרתי עד היום: אסור היה לשחזר אותו מסיבות אתיות). ניסוי עם כמות כזו קטנה של משתתפים שלא שוחזר: ברור שאי אפשר להסתמך על תוצאתו. כמו שטל ציין כאן, הניסוי של מילגרם שוחזר לא רק על ידו. הוא גם דאג לחזור על הניסוי בתנאים שונים במקצת כדי לנסות לבודד טוב יותר את הגורמים שמעורבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מבין דבר בתחום של פסיכולוגיה חברתית ולכן אני מרשה לעצמי לתהות האם המסקנות של זימבארדו היו צריכות לעורר תהייה מלכתחילה מטעמים של שכל ישר ולאו דוקא בגלל זיופים וכיוב'. הרי האנושות מספקת לעצמה מדגם די רחב של סיטואציות מועדות לסאדיזם. החל במוסד הצבא ועד מחנות ריכוז מהסוג הגרוע ביותר. אפילו במקרי הקיצון של בתי כלא ומחנות הריכוז, שם רוב הצוות נהנה מסמכויות ענישה רחבות ביותר, המציאות מלמדת שרוב הסוהרים אינם סאדיסטים אלא קונפורמיסטים ואדישים במידה כזו או אחרת. האם זה לא סותר בצורה בלתי ניתנת להכחשה את תוצאות הסימולציה המבוקרת של זימבארדו, גם מבלי שאנו יודעים על זיופים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אגב בדיוק ההבדל בין הניסוי של מילגרם (1962) ל"ניסוי" של זימבארדו. הראשון עסק בקונפורמיזם1 בעוד השני בסדיזם. 1 שללא מידה גדושה שלו, חיינו היו כנראה קצרים יותר (מסקנה מדבריו של פינקר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני הניסויים האלה מוטלים בספק, יחד עם עוד כמה וכמה. הכי הופתעתי מ- dunning-kruger, אבל בהיותי בעל אינטואיציה פסיכולוגית כבירה אני מבטיח לכם שהמחקר תקף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, תודה. אגב, בין השאר זה הביא אותי למונח "מטא-קוגניציה"1 - מעודד לדעת שכבר ישנו שם ליכולת הקוגניטיבית שהיעדרה, הוא כנראה זה שמביא אנשים לעמדות השונות משלי. 1 יכולתו של הפרט לחשוב על החשיבה שלו ולהיות מודע לתהליכי חשיבתו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) אותה מטא היא מה שגורם לתודעה להתהוות, לדעתי, ואני גם יודע להסביר איך זה קורה, אלא ששולי האייל קצרים מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרתק. תודה שוב, ואשמח אם תמצא דרך לבטא את רעיונותיך בנושא! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני אשמח, אלא שסיכויי לזכות בלוטו שאינני ממלא גדולים יותר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |