בתשובה לתשע נשמות, 05/08/18 23:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה שאתה משנה את המטרה תוך כדי תנועה רק מראה כמה הטיעון הקודם שלך היה חלש. אמרת שיש בעיה פנסיונית. על זה עניתי. אם אתה חושב שכנראה אין בעיה, לפחות תשים על זה על השולחן ונעבור לדון במשהו אחר (הטיעונים בעד ונגד פנסיות - והפתרונות הנלווים - שונים לחלוטין מהטיעונים (והפתרונות) לשוק העבודה של מוצרים והשירותים). טיעון קצר לגבי שוק העבודה (יש נוספים) - אולי שוק העבודה לא צריך כל כך הרבה עובדים? רובוטים יעשו חלק ממנה. צריך גם לזכור שפחות צעירים זה גם אומר שיש פחות לקוחות ששוק העבודה צריך לספק, זקנים הם לא רוב האוכלוסיה. אבל ככלל אלה טיעונים כל כך מפותלים ולא ברור כמה הם תקפים, שזה ממש קשה להשתכנע, תראה כמה התפתלת רק כדי להגיע בסוף ל(אולי) אינפלציה שתשחוק לי את הפנסיה. שאלה יהיו הצרות שלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חשבתי שכשכתבתי "אם אתה מאמין שהחברה תמשיך להתקיים ושקרן הפנסיה שלך תוכל לשלם לך משהו בעוד ארבעים שנה מהיום אתה מצפה במובלע שיהיו מספיק עובדים כדי להחזיק גם את עצמם וגם אותך" אז היה ברור שהכוונה היא לא לנקודה הספציפית של עמידת קרן הפנסיה בתנאי החוזה אלא לבעיה הכללית של יכולת החברה לשמור על רמת החיים של חבריה, ובפרט של הקשישים. אולי היה כדאי להבהיר את זה יותר. הטענה היסודית שלי היא שבחברה הולכת וקטנה והולכת ומזדקנת, ייצור המוצרים והשרותים עלול לרדת כך שהחברה לא תוכל, כאמור, לשמור על רמת החיים. אותי הרבה יותר מעניין האם הפנסיה שאקבל תוכל להקנות לי את רמת החיים שהיתה לי עד הפרישה מאשר האם הקרן תוכל לעמוד בהתחייבויותיה הרשמיות - זה כנראה תנאי הכרחי לכך, אבל בהחלט לא מספיק. הנקודה שחשובה מבחינתי היא שמה שקובע את רמת החיים של חברה הוא מה שהיא מסוגלת לייצר, ושום הסדר פיננסי לא יוכל ליצור רמת חיים שהחברה לא מסוגלת לתמוך בה. מה המנגנונים שעלולים להביא לכך שההסדר הפיננסי שלך לא יצליח לתמוך ברמת החיים הזו, זו כבר שאלה משנית. שחיקה אינפלציונית, קריסה מתמשכת של ערכי הנכסים להשקעה, אי-עמידה של המדינה בפרעון אג"ח - יש כל מיני מנגנונים שעלולים להביא לכך שגם אם הקרן שלך מאוזנת אקטוארית ללא הפקדות חדשות, בסופו של דבר הפנסיה שתקבל לא תתן לך מה שאתה מצפה. יתכן כמובן שרובוטים יחליפו את העובדים, או בניסוח רחב יותר - שהעליה בפריון בעקבות שיפורים טכנולוגיים תאזן את הירידה בכוח העבודה הפוטנציאלי (אם כי, כמובן, עם פחות סטודנטים וחוקרים תואט בהדרגה גם ההתקדמות). יתכן גם ששיפורים רפואיים יאריכו בהתמדה את הקריירה של העובדים ויביאו לאיזון בין הזדקנות והצטמצמות האוכלוסיה לבין הגידול באורך הקריירה. יתכן גם שנגיע ל-"סינגולריות" שתאפשר לנו להתנתק באופן חלקי או מלא מהמגבלות של הגוף. אבל יתכן גם ששינויי האקלים יחייבו הקדשת כמות גדלה והולכת של משאבים רק לשימור המצב הקיים או לצמצום הפגיעה. יתכן שהשיפורים הטכנולוגיים יתנו בידיהם של טרוריסטים והאקרים כלים לפגיעה קשה בחברה באמצעים שונים, שיחייבו את החברה להשקעה גדולה כדי להתגונן. אנחנו לא יכולים לדעת, לכן אנחנו חייבים להמנע מהתיחסות לאפשרויות האלה בדיון - בדיוק כפי שהאקטואר של הקרן שלך לא כולל אותן בחישוביו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לחלוטין עם הפסקה האחרונה שלך - ולכן אני במשך הפתיל הזה מנסה "להמנע מהתיחסות לאפשרויות האלה בדיון - בדיוק כפי שהאקטואר של הקרן שלך לא כולל אותן בחישוביו", ולהתייחס רק לפנסיות והדברים שמשפיעים עליהן ישירות. לא ברור לי כלל שחלק מהדברים שלך ברור שמשפיעים ישירות אכן משפיעים בגודל והכיוון שאתה מראה. דוגמא ספציפית: "קריסה מתמשכת של ערכי הנכסים להשקעה" - אחרי שיצאתי לגמלאות - דוקא משפרת פלאים את מצבי: אשמח מאד לגור בדירה יותר גדולה ומרווחת בעבור אותו סכום שכירות חודשי בדיוק. כל עוד, כמו שאמרת, "הקרן שלך מאוזנת אקטוארית ללא הפקדות חדשות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקרן שלך לא שמה את הכסף במזרון; היא משקיעה אותו בנכסים כלשהם. הערכה (מן הסתם שמרנית מאד) של התשואה על הנכסים היא חלק מהתחשיבים שלה שבעזרתם היא מגיעה לאיזון. אבל מה קורה אם הכלכלה מצויה בתהליך התכווצות כוללת וארוכת טווח? איך תעריך את השווי של חברות שהשוק שלהן מתכווץ בקביעות ואת היכולת שלהן להחזיר חובות? אפשר בקלות לדמיין מצב שבו השווי של כל הנכסים הפיננסיים נמצא בירידה ואתה לא יכול לקבל תשואה ריאלית חיובית על שום סוג נכס לאורך זמן (גם אם נקודתית עדיין אפשר להרוויח פה ושם). אפילו הממשלה כבר לא מציעה אגרות חוב צמודות למדד עם רבית חיובית; בעולם שבו אתה מניח התכווצות כלכלית במקום צמיחה אין מקום למימון גרעוני של פעילות הממשלה פרט למצבי חרום. לכן בעולם של ירידה מתמדת בשווי הנכסים הפיננסיים ספק אם האיזון האקטוארי של הקרן שלך יחזיק מעמד - וגם אם כן (נניח שהיא כן שמה במזרון), הוא יעשה זאת בערכים נומינליים ולא ריאליים. ירידת מחירי הדירות היא חיובית לאזרח שלא זכה לראות את מע"מ אפס מתממש, אבל למערכת הכלכלית היא עלולה להיות הרסנית (שאל את הבנקים בארה"ב). אם עברת לדירה מרווחת אבל הבנק שלך קרס מצבך, כנראה, לא השתפר. גם העלמותה הכמעט מלאה של תעשיית הבניה וכל התעשיות הנלוות אליה לא תבשר טובות למשק. מעבר לכך, אתה מתאר מצב שבו אדם מנצל את ירידת הערך בתקופת ההתכווצות כדי להשיג בזול יחסית נכס מתקופת ההתרחבות; מטבע הדברים, אכילת המחסנים של שנות השפע היא דבר חד-פעמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין ו/או לא מסכים עם כמעט שום הנחת יסוד שלך. מה זה "מצב התכווצות כוללת" ולמה לעזאזל אתה חושב שהוא יקרה, ועוד בגלל ילודה? הילודה יורדת במערב כבר מזה כמה שנים, ובינתיים הנכסים הפיננסים שלי (ומן הסתם גם שלך) מרקיעים שחקים. הריבייות בעולם אפסיום כבר מזה עשור - והפלא ופלא, עדיין הנכסים שלך (ושלי) מרקיעים שחקים. ירידה מתונה במחירי הדירות אין לה שום סיבה להיות הרסנית, מלבד בתסריטי בלהה נדירים שאוהבים למכור לנו, בעיקר על ידי הנגידה ה(סוף סוף) יוצאת שלנו. ולמה לעזאזל שתעשיית הבנייה "תיעלם"? מה, מיליארד ילדים במקום מיליארד וחצי לא ירצו דירה משלהם? הדירות בתל אביב יפסיקו להתפור בגלל שיש קצת פחות ילודה? בקיצור, שום טיעון או תסריט שאתה מדבר עליו, לא נתמך בעדויות סבירות מההווה או העבר, ולכן אני מרגיש שיש כאן איזו היסטריה כללית, (חיסונים זה מסוכן!!), ולא שום טיעון כמותי (בינתיים) שנתמך באיזה מידע אמפירי או אפילו מודל סביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף התפניתי קצת ואני יכול להגיב. קודם כל, מובן שכל הדיון שלנו הוא תאורטי בלבד - בוודאי לגבינו כישראלים, מדינה שבועטת בטרנד העולמי של ירידת הילודה. כאן אתה יכול להמנע מהבאת ילדים ללא כל חשש שתשפיע על העתיד הכלכלי של המדינה (להבדיל משלך אישית). במסגרת הדיון התאורטי הזה, אני מנסה להראות מה עלול לקרות, לדעתי, לכלכלה שהאוכלוסיה המקיימת אותה נמצאת במגמת דעיכה מתמדת. לצורך הענין אני מניח הנחות שמפשטות את המודל - הכלכלה היא אוטרקית ללא יצוא ויבוא, ואין הגירה. אחרי שיש מודל כזה אפשר לראות האם יש מדינה כלשהי שמקיימת אותו ואם לא אז למה. בוא נניח שיש לנו חברה שהילודה בה נמוכה משמעותית משעור ההחלפה לאורך זמן רב (מאד). התחזיות עבור יפן באמצע המאה מדברות על אבדן של משהו כמו 0.58% מהאוכלוסיה מדי שנה, כלומר זמן מחצית חיים של כ-120 שנה. עבור החברה היפנית בגודלה הנוכחי המשמעות היא ירידה של 750,000 איש מדי שנה (באמצע המאה זה כבר כמובן יהיה קצת פחות). מה ההשלכות של מצב כזה עבור כלכלה? ההשלכות מסדר ראשון הן שיש פחות עובדים ופחות צרכנים. אז קודם כל, אם יש פחות צרכנים כבר נובע מזה שהשוק הפוטנציאלי עבור חברות הולך וקטן. אם זה המצב אז מראש, במקום לדבר על צמיחה במכירות וברווחים חברה מצליחה תהיה זאת שהצליחה להאט את הנסיגה; רק חברה מצליחה מאד תוכל להגדיל את ההכנסות והרווחים לאורך זמן. המודלים של תמחור נכסים פיננסיים בנויים על ציפיה לזרם הכנסות גדל והולך. חברה מנפיקה אג"ח כי היא מצפה שהכסף שהיא תגייס יאפשר לה להגדיל את הרווחים במידה שתאפשר לה לשלם את החוב וגם לצבור רווח עודף. אבל האם יש טעם להלוות לחברה כסף רק כדי שהירידה ברווחיה תצטמצם? ספק רב. כמלווה אתה לוקח את הסיכון שהיא לא תצליח להחזיר את החוב, ובשוק מצטמצם הסיכון גדל. לכן אתה תדרוש רבית גבוהה, שתהפוך את הכל לעוד פחות כדאי - וכמובן תוריד את שווי האג"ח. בקיצור, עולם שבו המשקיעים מפנימים מגמה של ירידה מתמדת הוא עולם שבו הנכסים הפיננסיים יורדים. כפי שהערתי קודם, גם ממשלות תתקשינה לממן את עצמן באמצעות גרעונות וחובות כפי שהן עושות היום; גרעונות מתבססים על הנחה מובלעת שלחברה יהיה קל יותר לממן באמצעות מסים סכום מסוים בעתיד מאשר בהווה, אבל אם החברה נמצאת בדעיכה ההנחה הזו פוקעת. בעיה אחרת ואולי חמורה יותר היא הירידה במספר העובדים. הבעיה הזו עלולה להיות חמורה יותר כיוון שמספר העובדים יורד לא רק באופן מוחלט אלא גם באופן יחסי - שעור העובדים מכלל בני החברה קטֵן, וכל עובד נדרש לקיים מספר גדול יותר של תלויים. התוצאה היא שהחברה צריכה למצוא בהתמדה דרכים להעלות את הפריון של העובדים, להעלות בהתמדה את גיל הפרישה או לרדת ברמת החיים. אין אפשרות אחרת. יש מקומות שבהם זו לא בעיה: בסין, למשל, מדיניות הילד האחד הביאה לכך שכבר היום מספר האנשים בגיל העבודה מתחיל לרדת; אבל בסין יש מאות מיליונים שאינם ממצים את פוטנציאל הפריון שלהם כי הם חיים בסביבה כפרית, לא זכו להשכלה וכו'. הדור הבא יקבל הרבה יותר מהתנאים האלה ולכן פריון העבודה שלו יוכל לעלות. בחברה כמו יפן או קוריאה שכבר מיצתה כמעט לגמרי את הפוטנציאל זה הרבה יותר קשה. תעשיית הבניה בחברה כזו, כמו רבות מהתעשיות שפועלות בראיה ארוכת-טווח, תהיה בין הנפגעות הקשות. אם ביפן מתים בשנה חצי מיליון איש יותר מאשר מגיעים לבגרות, למה לבנות דירות? הרבה יותר דירות מתפנות ממספר האנשים שמחפשים דירה. למה לסלול כבישים אם ההנחה היא שבעוד עשרים שנה מהיום יהיו פחות עשרה מיליון יפנים שיסעו בהם? התחזוקה של הכבישים הקיימים תהיה עול גדול מספיק, בפרט כאשר בהדרגה תידלדל האוכלוסיה במקומות קטנים ומרוחקים וחלקם יינטשו. ספציפית לגבי יפן יתכן שהיפנים ינצלו את ההזדמנות לעבור לדירות מרווחות יותר כפי שהצעת, אבל לאורך זמן גם זה לא יספיק - ובמדינות כמו גרמניה, שאינה ידועה כמו יפן בצפיפות הדיור שלה, זה עלול לא להשפיע משמעותית. כעת, לשאלות שלך על למה לעזאזל אנחנו לא רואים את כל זה מתרחש. התשובה היא שעוד לא הגענו לזה. יפן היא נערת הפוסטר, או זקנת הפוסטר, של הזדקנות האוכלוסיה - ובכל זאת רק ב-2011 היא חוותה לראשונה ירידה בגודל האוכלוסיה, ועד עצם היום הזה היא איבדה פחות ממיליון וחצי תושבים או 1.1% מצטבר. התהליכים האלה הם אטיים מאד; רבוי טבעי יכול להמשך הרבה שנים לאחר ירידת הילודה מתחת לשעור ההחלפה. דרום קוריאה, למשל, ירדה מתחת לשעור ההחלפה בסוף שנות השמונים, הילודה שם נמוכה משמעותית גם משל יפן, ובכל זאת היא צפויה להתחיל לרדת בגודל האוכלוסיה רק סביב 2040. לכן עוד לא הגענו למצב שניסיתי לתאר בשום מקום בעולם. כמו כן, המדינות שבהן יש קפאון או ירידה לא נמצאות בחלל ריק כפי שהניח המודל; יש יצוא ויבוא ויש הגירה. אם יש יצוא אז השוק של הפירמות לא קטֵן בהכרח, אם יש הגירה אז ירידה במספר העובדים והצרכנים מתקזזת במדה רבה או אפילו לגמרי. בעשורים הבאים נגיע למצב שבו פחות או יותר כל אירופה תהיה בירידה, ואילו ארה"ב שמקשיחה את מדיניות ההגירה שלה ובשנים האחרונות הילודה בה הצטמצמה מתחת שעור ההחלפה עלולה להגיע לקפאון; זה יהיה קרוב יותר למודל. אם האייל ימשיך להתקיים עוד ארבעים שנה נוכל לבחון את המצב. בהערת אגב, הרבה יותר מעניינות אותי ההשלכות החברתיות של התהליכים האלה מאשר ההשלכות הכלכליות; אבל זה כבר לא לתגובה הארוכה מדי הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לגבי הכל, חוץ מאשר העליה בריביות אג"ח. ריביות שחברות משלמות נגזרות מהריבית של אג"ח ממשלתי. המקרה של יפן מדגים: השיא של שוק המניות היפני היה בינואר 1990, ומשם הוא היה במגמת ירידה מתמשכת עד 2008. העליות החדות של השנים האחרונות החזירו אותו לסביבת טווח המחירים של השנים 1992-2000, מחירים של אחרי המפולת של 1990. וזה בזמן שיפן היא יצואנית יוצאת מהכלל והחברות מוטות הייצוא שלה (רכב, אלקטרוניקה, מוצרי צריכה) עשו חיל. לעומת זאת הרבית ביפן הפכה לאפסית הרבה לפני שאר העולם, ונשארה שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שמדינה שאוכלוסייתה נמצאת בצמצום משמעותי מציעה לך לרכוש אג"ח ארוך-טווח שלה. ברור שזו השקעה מסוכנת; אם המדינה נדרשת היום לגייס X ינים (סתם דוגמה, אקראית לחלוטין כמובן) כדי לממן את פעילותה אתה צריך להאמין שבעוד שלושים שנה, כשהאוכלוסיה תהיה קטנה משמעותית מהיום, היא תוכל להחזיר לך את הסכום (וההצמדה אם יש) - וכמובן גם שהיא תעמוד בתשלומי הרבית למרות הקיטון המתמיד בבסיס המס שלה. האם לא תדרוש רבית גבוהה כדי לפצות על הסיכון הזה? למיטב ידיעתי ליפן יש חוב עצום, אבל כמעט כולו מוחזק בידי האזרחים. יתכן שמצב כזה מאפשר סביבה של רביות נמוכות; האזרחים יודעים שאם יהיה צורך בכך הממשלה תוכל למסות אותם כדי להחזיר את כספם אל הכיס השני... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משק שנמצא בצמצום מתמשך יהיה דפלציוני. בדפלציה הריבית נמוכה מאוד. אם המדינה נחשבת מסוכנת אז הריבית על חובות החוץ שלה תתייקר, אבל החברות מגייסות הון במטבע המקומי, שהרבית עליו תהיה אפסית. בנוסף, במשק מצטמצם אין הרבה סיבה לחברות לקחת חוב, כך שהיצע האג''ח יקטן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |