ראיתי את קראל בהופעה, 70098
אי אז ושם ב-Blue Note בניו-יורק, ועוד חלק מהופעה שלה בארץ, בפסטיבל הג'אז באילת (כנראה ב-‏99, כי אז גם אני הופעתי שם, אבל אנ'לא בטוח). מה אומר ומה אגיד? "בסדר", כאילו. לא יותר. בהחלט לא מגרדת, לטעמי, את קרסוליה של מק'ריי האגדית.
יתכן כי אלבומיה טובים יותר מהופעותיה, אך אלה האחרונות אכזבו אותי. אין לה לקראל נוכחות בימתית מרשימה, והדבר ניכר ביחוד כאשר היא עוזבת את הפסנתר. או אז היא נראית אבודה משהו, מטיחה לעתים את עקב נעלה בבמה לפי הקצב בעודה נועצת מבטי יאוש בשאר חברי ההרכב.
זו, כמובן, התרשמותי האישית. עם זאת, אני שמח לציין כי מהמאמר עצמו נהנתי מאד. כן ירבו!

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים