 |
התשובה הקצרה שלי היא שהן שוות מעט מאוד, וזה הכי הרבה שאפשר לצפות לו.
איך שאני רואה את זה, תחום האתיקה בפילוסופיה עדיין לא הצליח לעבור את שלב קאנט ובנתהם. כולם יודעים מזמן שלכל אחת מהשיטות האלה יש בעיות קשות, ועדיין לפעמים נותנים אחת מהן (גם מחלק מוסר לפעמים נותן) כנימוק שאמור לשכנע - כשהמסקנה מסתדרת עם האינטואיציה. ונדמה לי שזה מה שקורה גם במאמרים היותר יישומיים-ספציפיים שמחלק מוסר מצטט לפעמים - זה משכנע במידה שזה מתיישב עם אינטואיציות שהיו לנו עוד קודם.
הסתמכות על אינטואיציה זה אולי כל מה שיש בכל תחומי הפילוסופיה. אבל בפילוסופיה של המדע או המתמטיקה או הלשון מוצאים טיעונים ממש מוצלחים ועמוקים שמסדרים היטב את התמונה בבעיה הנתונה, ומסתדרים עם כל האינטואיציות הבסיסיות, עד ששנתיים אחר כך בא פילוסוף אחר וממוטט את הבניין המפואר, הרי שבאתיקה, כך אני מתרשם, מלכחתילה השאיפות היום צנועות יותר - לעזור קצת לאיזו אינטואיציה (האם ילדים חייבים להוריהם) ולהראות שזה מסתדר "לוקלית" עם כמה אינטואיציות-אצבע אחרות, אבל בלי להתיימר לעגן את זה בעיקרון עמוק או בשיטה כוללת של אתיקה.
(והשם ישמור מה קורה כשכן מנסים לעגן את זה בשיטה כוללת. אני חושב על דרק פרפיט, שנחשב אחד הפילוסופים החשובים של האתיקה בשבעים שנה האחרונות, ואם הבנתי נכון אז הוא קורא לכל אחד ואחת להוליד כמה ילדים שאתם רק יכולים; במונחי תוצאה-תועלת-"סכום אושר" (בנתהם) שבעה עשר ילדים זה אכן יותר טוב מששה עשר.)
לאור הציפיות המאוד נמוכות שלי, אני נהנה לקרוא במדור תובנות לא לגמרי טריוואליות ולא לגמרי לא משכנעות על עניינים כמו חובות בין דוריות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש