בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 17/09/18 6:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(אבל אם סרט ישראלי יזכה באוסקר זה יעורר גאווה ושמחה בקהל רחב הרבה יותר מאשר מדליה של לינוי אשרם באליפות אירופה). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור. אם זה יהיה סרט שמאלני שמוציא את דיבת צה"ל רעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו אם נכפיל את תפוצת הגאווה הזאת בחצי מהקשת הפוליטית, עדיין הרבה יותר אנשים יזכרו את זה לחיוב אחרי חמש שנים, מאלה שיזכרו זכייה בספורט אזוטרי יחסית בתחרות אירופאית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. חזרה לתגובה שלך, אני לא בטוח אם היא התכוונה להיות טיעון לאיזשהו כיוון, אבל למקרה שכן, אציין הבדל בין ספורטאי לסרט. ספורטאי מתחיל את הקריירה על חשבונו, ויש לו הזדמנות להוכיח פוטנציאל להישג בינלאומי. ככל שהוא מוכיח יותר פוטנציאל (מנצח בתחרויות יותר ויותר חשובות) גדלה התמיכה בו, במקביל לזה שהצורך שלו בתמיכה לא נהיה קטן יותר. על סרט, רוב ההוצאה היא מראש, כשדי בלתי אפשרי לדעת מה פוטנציאל הזכייה שלו בפרסים. גם אחרי שהפקתו מסתיימת זה מאוד קשה, אבל אז ממילא הוא כבר לא צריך תמיכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רק שהאנלוגיה הנכונה כמובן איננה ספורטאי-סרט, אלא ספורטאי-במאי(/שחקן/תסריטאי). נכון שטכנית, תמיכה בספורטאי היא אישית יותר לאורך השנים, ותמיכה בקולנוע היא מסורתית פר סרט, אבל התוצאה המצטברת אמורה להיות דומה. סרט של במאי עם רזומה מוערך, שחקנים שהוכיחו יכולת וכן הלאה, סיכויי הזכייה שלו גדולים יותר, בדומה לסיכויי הזכייה של אתלט בהסתמכות על ההיסטוריה שלו. ולשניהם כמובן יש יוצאים מן הכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל. אם תמיכה ממשלתית בתקוות אולימפיות מוצקת מהטיעונים שהעליתי, אז צריך לתמוך גם בתקוות אוסקריות. אני די משוכנע שהקרנות הממשלתיות לתמיכה בקולנוע היום לא שוקלות סיכויי זכייה באוסקר כשיקול מרכזי, ובכלל לא את הנאת העם וגאוותו הצפויה על קיומו או הצלחתו של הסרט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |