בתשובה ליובל נוב, 06/10/18 9:39
לא נעים אבל אין ברירה 701861
כל פעם שאני שומע על מקרה של הורה ששכח את התינוק ברכבו וגרם למותו אני נחרד גם בגלל שבהכירי את עצמי אני יודע שלמזלי זה אמנם לא קרה לי אבל זה היה יכול לקרות גם לי. איני בעד מיצוי הדין עם הורה כזה, וגם איני בטוח שאני בעד מיצוי הדין עם הנער. אבל צריך איך שהוא להעלות לדעת הציבור את העבירות האלה שנעשות על ידי נערים. חקירה בהזהרה מדגישה שמדובר אכן בעבירות ופעולה כזאת גורמת להבלטת הנושא הזה באמצעי התקשורת השונים, ונסיבות האירוע מראות שתוצאות העבירות האלה יכולות להיות מאד קשות. בהמשך אפשר להחליט (איני יודע אם זה תפקידה של המשטרה או הפרקליטות במקרה זה) לא להעמיד לדין בגלל הסיבות שכבר הוזכרו כאן. במקרה של הורה ששכח את ילדו התינוק ברכבו, אין צורך גם בחקירה בהזהרה. עצם פרסום הסיפור באמצעי התקשורת גורם להבלטת התמונה כולה על כל מרכיביה, ואין צורך בתוספת.

אמנם הקדמת ואמרת ששני התרחישים אינם שקולים, אבל בכל זאת אני רוצה לפרט ולומר ששכחת תינוק ברכב לא נעשית במודע, ואילו הרכבת נוסע נוסף ואי חבישת קסדות נעשות בדרך כלל במודע תוך תקווה שהעבירות לא תגרומנה לנזק.
ועלה בדעתי מקרה כזה: אם אני עובר רגלית במעבר חצייה באור אדום (דבר שאני עושה לפעמים אבל אל תספר לאף אחד) ונפגע, יש מקום לא רק לחקור אותי אלא גם להענישני.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים