בתשובה להפונז, 07/10/18 13:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים. אבל יש גם המון מקרים של ''טוטל לוסט'', שבהם הפוגע נבהל ובורח. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. אני נוטה לחשוב שיש משהו מאד טבעי בבריחה מתוך בהלה ושיתוק רגעי, אבל זה אמור לעבור כעבור מספר דקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להעיד רק מעצמי: בכל מקרה של תאונה, גם הקלה ביותר, התגובה המיידית היא ללחוץ על הבלם ולעצור. לא תמיד זאת התגובה האופטימלית, אבל זה כמעט אינסטינקט. אני מתקשה להאמין שאני יוצא דופן מבחינה זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי שאיני בקי בתחומי הנפש, אך בכל זאת אומר משהו בענייננו. הכרתי פעם מישהו שהיה הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים שממש ירד מהפסים. אני חושב שתאונה קלה שבה הפגיעות קלות אינה דומה לפגיעה קשה שבה למשל נהרג אדם. מה שאתה מספר על עצמך סביר כיוון שהנסיבות קלות. יכול להיות שאם יהיה מדובר במקרה קשה ממש התנהגותך תהיה שונה. את אותו מישהו שהזכרתי הכרתי לפני ואחרי. השינוי קשה ממש להבנה. לולא ראיתי זאת לא הייתי מאמין שזה יכול לקרות. דברים כאלה קורים. עובדה. אמונתך החזקה בשלילת האפשרות שקורה משהו לפוגע שמשנה את התנהגותו, לדעתי, מוגזמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש פה שני אינסטינקטים מקבילים לדעתי. האינסטינקט לעצור כשקרה משהו חריג בנהיגה הוא ברור. וייתכן שלפעמים אפילו הנהג עושה זאת קודם כל - גם אם בכביש מהיר מספיק לא תמיד זה האינסטינקט השולט (מפחיד מאד לעצור באמצע אוטוסטרדה). אבל אחרי שהאטת, האינסטינקט של להשאיר מאחוריך את האימה/אשמה/אחריות קיים גם הוא. כל סרט אימה שני מהסוג של "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" מתבסס בדיוק על האינסטינקט הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הביטוי הוא "טוטל לוס" 2. זה ביטוי שמתייחס לרכב עצמו שהיה מעורב בתאונה, לא לבני אדם שנפגעו בתאונה 3. אובדן גמור זו הערכה של שמאי שבודק את הרכב אחרי התאונה 4. כדי ליישם את זה על נפגעי תאונה, זה מה שנראה שהתכוונת לו, הנהג הפוגע צריך לצאת מהרכב, לגשת לנפגע ולראות את מצבו. האנלוגיה שנראה שכיוונת היא שהנפגע נהרג - אובדן גמור. לשם כך צריך הערכה של רופא. 5. בכל מקרה, מקרה "טוטל לוס" של חיי אדם בתאונה - מוות, מחייב שהנהג יעצור ולא יברח. אלא אם הוא עצמו היה זה שנהרג, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון הלשוני. אני יודע שהביטוי הזה נוגע לפגיעה ברכוש, אבל השתמשתי בו כפגיעה שהביאה למות אדם מאיזו שהיא סיבה ''ספרותית'' מוצלחת פחות או מוצלחת יותר. אין לי שום וויכוח על השאלה איך צריך לנהוג אדם שהיה מעורב בתאונה שבה נפגע אדם אחר (ואפילו אם רק הייתה פגיעה ברכוש). הדיון כאן נסב על נושא שבו בעקבות איזו טראומה נפשית האדם לא נוהג בצורה נורמלית, ולכן אולי אין בו אשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיוק הנקודה שהארתי. כדי שתירוץ "טוטל לוס", בהקשר של אבדן חיי אדם בתאונה, יתקבל כהסבר להתנהגות של נהג שברח, צריך גם לקבל את העובדה שזה מחייב שהוא בעצם יעצור וייצא מהרכב, קרי לא יברח. את הסתירה הזו אפשר ליישב רק אם תגיד שהוא חשב שהנפגע מת ולכן ברח מהמקום. לחילופין, אם הוא ברח בגלל הלם ואובדן עשתונות, אז לא צריך את תירוץ הטוטל לוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה שגרם להלם ואבדן העשתונות הוא בדיוק אותה פגיעה שהוא אחראי לה שגרמה למות אדם, (מה שכיניתי ''טוטל לוס''). ראיתי פעם ראיון עם אורי גלר בתכנית ''שיחת נפש'' של יורם יובל, שבה הוא מספר על שנייה שבה הוא ירה והרג חייל ירדני שנמצא מאד סמוך אליו במלחמת ששת הימים. למרות שהוא היה ''בסדר'' ועשה בדיוק מה שנדרש ממנו, התמונה הזאת גרמה לו פוסט טראומה שהביאה להתנהגויות מוזרות שלו מאוחר יותר. קל וחומר גרימה למות אדם באשמתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנהג ברכב אין מושג גדול מה קרה לנפגע בתאונה, במיוחד עם הנהג גם שיכור. זה בניגוד לחייל פכח שיורה בכוונה תחילה במטרה מסומנת, ויכול לראות מה קורה לנפגע. לכן תירוץ אובדן העשתונות והלם לא יכול לקבל חיזוק מזה שהנפגע נהרג. זה כל מה שרציתי לומר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |