בתשובה לרון בן-יעקב, 20/05/02 18:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קצת מוזר שהצדקה האולטימטיבית היא שותפות עסקית. הרי השותף הבכיר, כלומר ''נותן הצדקה'', מרוויח מן השותפות ןלכן היה מעסיק בכל מקרה את השותף הזוטר, ''מקבל הצדקה'', ללא שום קשר למצבו הכלכלי (בהנחה שמדובר בשותפות רווחית) ואז זהו עסק לכל דבר ועניין ולא מפעל צדקה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה מוזר לביתרי. שותפות מבטלת יחסי נותן ומקבל צדקה ואכן זהו עסק למטרות רווח הדדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להבדיל בין שותפות עסקית לבין העסקה. בשותפות, שני השותפים מרוויחים באופן שווה מעלייה ברווחים. בהעסקה, בהחלט יתכן (ולמעשה, זה מה שקורה בד''כ) שרווחיו של המעסיק עולים בעשרות אחוזים יותר מאשר שכרו של המועסק - מה שמגדיל את מידת הניצול הקיימת בהעסקה. כמובן שאינני רואה בהעסקה ניצול, אלא צורך של המערכת. אבל להגדיר העסקה כשוות ערך לשותפות זה פשוט לא נכון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |