 |
|
 |
||
|
||||
 |
סימנתי כמה אפשרויות, אבל יכולתי לסמן את כולם, סנטימנט מיוחד יש לי לחמורים, היה החמור שאבי הוביל איתו מים ליסוד המעלה בימי המרד הערבי, היה החמור שאכל את ספרי החשבונות של סבא כשהיה גבאי בית הכנסת בבית חנן, וכמובן ''חמור שכולו תכלת'' של נחום גוטמן ו''פלאטרו ואני של ח.ר. חימנז. |  |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |