 |
|
 |
||
|
||||
 |
רשימת השירים האחרונה שלך מצוינת - חוץ משניים או שלושה, גם אני הופתעתי עכשיו לגלות שהם קאוורים. בייחוד הפתיע אותי Got My Mind Set on You. באחד המקומות הראשונים אצלי ברשימת הקאוורים שמתעלים על המקור נמצא Got to Get You Into My Life בביצוע Earth, Wind & Fire. כל כך הרבה גרוב, והמקור של הביטלס מחוויר לעומתו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים בהחלט על EW&F! שכחתי מהקאבר הנהדר הזה. אם הייתי רואה אותו ברשימה הוא היה נכנס לעשיריה שלי. Piece of my heart אני לא מכיר ביצוע מפורסם חוץ מזה של ג'ניס ג'ופלין. תעזור לי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה, הביצוע המקורי של Erma Franklin. גם אני לא הכרתי אותו עד היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, התכוונתי לקשר לזה, כמובן, לא לג'ופלין. אני אוהב מאוד את של ג'ופלין, אבל המקור נשמע לי יותר ''נכון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף ל-EW&F, לא הכרתי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלבטתי אם לציין כאן קאבר לביטלס מלפני עשרים וחמש שנה שמאוד הרשים אותי. התלבטתי כי הוא אבוד, וכי ממילא שמעתי אותו רק פעם אחת ובטח אני מגזים בהערכה. היה מרתון ביטלס ברשת גימ"ל, או שמא גל"צ, ובתור ספיישל ירמי קפלן התארח באולפן או שלח הקלטה שלו שר את Things We Said Today, והופך אותו לכואב כמו שהמילים מבקשות. תראו מה זה האינטרנט. מישהו הקליט אז מהרדיו והעלה לאחרונה מהקסטה ליוטיוב. סאונד קלוש, באופן בלתי נמנע, אבל אני מקווה שאם תגבירו מספיק את הווליום והדמיון תוכלו לקבל מושג. אני עדיין חושב שזה קאבר נפלא. (ואגב, אני ממש לא אוהב את קפלן בשיריו המוכרים...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי גם כן. תודה. כתבת "הופך אותו לכואב", וה"הופך אותו" הזה הוא בדיוק אחד הדברים שגורמים לי להעריך קאוור - לא סתם עוד ביצוע ברוח הביצוע המקורי (פחות או יותר או בדיוק), אלא ביצוע שלוקח את השיר למקום חדש ומפתיע. בדיוק הערב שמעתי ברדיו את הביצוע הזה של "באד פלאס" ל-How deep is your love. הכי רחוק שאפשר מהמקור של הבי-ג'יז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאתה מביע הסתייגות מהרבה דברים טובים, מותר לשאול איזה מוזיקה אתה אוהב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת סוגות הטעם שלי מאוד אקלקטי (כמו שלך, נדמה לי; יש לך טעם רחב בפופ וברוק, ולא זכור לי מתגובותיך באייל אם אתה אוהב מוזיקה גם מחוץ לגזרות האלו; אני, בכל אופן, כן). אבל בתוך כל ז'אנר הטעם שלי כנראה די גחמני1, וכמו שאתה מאבחן, כמו שאני מאוד אוהב דברים מסוימים אני מאוד שונא דברים אחרים (אבל יש גם הרבה שבאמצע...). עוד משהו מעצבן בטעם שלי הוא ששירים שמושמעים הרבה ברדיו במשך שנים, זה סוג של נס אם אני עדיין מצליח לאהוב אותם. כנראה שיש לי נטייה חזקה לכיוון רוק ופאנק, לעומת פופ "רך" יותר, ובתוך הרוק לפרוגרסיב, וכמו כן לקצבי לעומת איטי, אבל זה רחוק מלהיות קטגורי, יותר הטיה סטטיסטית. הכללה די קלה, בכל זאת: הפופ הבאמת פופולרי באנגלית הלך והירדר (במבחן הטעם שלי) מאמצע שנות השבעים, ובדיליי מסוים גם בעברית; החל משנות התשעים ואילך כבר אין בו שום דבר טוב, בשתי השפות. אולי תשמח לדעת שמהרשימה שלך בתגובה 704536, יש מיעוט קטן של שירים שאני לא מכיר, עוד מיעוט קטן שאני לא אוהב, והרוב הגדול הם בעיני טובים עד מצוינים כשלעצמם (אם הם מוצלחים בעיני כקאבר, זו שאלה אחרת). 1 אני יכול לנמק ולחפור פסקאות על פסקאות למה אני אוהב את מי שאני אוהב ולא אוהב את מי שאני לא, אבל כנראה שבבסיסו של דבר זה גחמני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה מחוץ לפופ ולרוק? אני מאוד אוהב ג'אז ורואה בו את הסוגה המוזיקלית הנעלה ביותר אבל אתה כנראה התכוונת לז'אנרים מסחריים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לג'אז, קלאסי, ו"מוזיקת עולם". (יש משהו יותר מסחרי מפופ? נראה לי שכמעט בהגדרה לא...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קלאסי ומוזיקת עולם הם באמת לא ז'אנרים אהובים עליי. לעומת זאת, מלבד הג'אז, ז'אנרים אמריקאים מובהקים כבלוז, קאנטרי ופולק מאוד אהובים עליי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת פרויקט הביטלס שלי שמעתי שוב את Got to Get You Into My Life, בשני הביצועים, ודעתי התקררה. המקור הוא כנראה השיר שאני הכי פחות אוהב ב"ריבולבר". ועדיין אני מעדיף אותו על EWF: בשמיעה שנייה של הביצוע שלהם, אני עדיין מלא התפעלות מהברק הטכני, אבל הוא נשמע לי איכשהו קליפה חסרת רגש, בעוד שאצל הביטלס אני שומע התלהבות כנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. לטעמי הביטלס עשו הרבה דברים מדהימים, אבל הם מקבלים די בעקביות ציון "מספיק בקושי" בסעיף הגרוב. בילי פרסטון (דיברנו עליו פעם כאן) הזריק להם קצת גרוב בסביבות Let it Be, אבל בלעדיו, מה לעשות, הם חבורת לבנבנים מצפון אנגליה. אני מת על הביצוע של EWF, ודווקא לא מהברק הטכני אלא מהגרוב שבא מהנשמה. אגב, הביצוע של EWF לקוח מסרט (כושל ונשכח) בשם Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band שבו משתתפים גם הבי ג'יז, בילי פרסטון, אירוסמית, ועוד כמה. אחרי שראיתי את הטריילר אני מתלבט אם לראות את הסרט המלא, קצת מפחיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלכתי לראות ביוטיוב, מסקרנות. מצאתי את הסרט המלא עם דיבוב לרוסית. זה לא כל כך נורא כי זה מחזמר. מחזבל, יותר נכון. מדהים איך כאלה שמות (הפקה של רוברט סטיגווד ויוניברסל, ג'ורג' מרטין עיבד מוזיקלית) הצליחו להוציא כזאת בדיחה תחת ידם. וגם השירים מסורסים. לקחו את פיטר פרמפטון המתוק זיסלה וחיברו אותו לבי ג'יס המתוקים, וזה יצא פשוט מתוק מדי. צלחתי חצי ולא הגעתי ל EWF, אבל אני אמשיך, ולו בכדי לראות את סטיב מרטין עושה את Maxwell's silver hammer. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, הגעת עד הסוף? אני עדיין חושש להציץ מעבר לטריילר ;-) ואתה בטוח שהמתיקות המופרזת היא לשם מתיקות, ולא מתיקות פסיכדלית-הזייתית שאמורים לצרוך אותה בנוכחות מיני כימיקלים בדם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הצלחתי. הביצוע של סטיב מרטין לפטישו של מקסוול היה גס ומאולץ ושם פרשתי. אין מה להשוות למה שעשה פיטר סלרס. אני לא יודע לגבי פסיכדלי, אבל הזוי זה בטוח. אמנם השירה של הבי ג'יז הרמונית להפליא, והעיבודים לחלק מהשירים נשמרו במדויק, אבל התוצאה הכוללת דורשת שקיות הקאה. מבחינת העלילה- נווה עצלנות עשו את זה יותר טוב... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |