 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעת על, אינו לדעת את וכדי לדעת את, יש לשלב מקום וזמן. כמו שלא דנים אדם עד שמגיעים למקומו (ההנחה הסמוייה היא, שאותו אדם חי בזמננו) על אחת כמה וכמה קשה לדון בחברה שאין להגיע לזמנה והיא נגישה רק מתוך דברים שבעל-פה, דברים שבכתב ושרידים ארכאולוגיים. קשה עד בלתי-אפשרי לדמיין את הדקויות של חיי היום יום של תקופת עבר מתוך האמצעים שתוארו לעיל, אך אם מבינים את גבולות הדמיון מחד ונזהרים מאנכרוניזם מאידך ובנוסף לכך מקפידים על מצרף (פזל) שבו שלובים בתבונה דמיון וממצאים, הריי שניתן לומר כי עשינו כמיטב יכולתנו לדעת את העבר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז עשינו את מיטב יכולתנו לדעת את העבר. אך האם עשינו כמיטב יכולתנו *להבין* את העבר? לדעת זה תת קבוצה (מוכלת ממש) של התבונה האנושית. קשה עד בלתי-אפשרי (אולי), אבל עדיין אפשרי בשל הגרעין המשותף לכל התרבויות האנושיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדגש הוא בצירוף המילים "לדעת-את" , לדוגמא: "וידע אדם את חווה" מכאן, שבצירוף המילים "לדעת את" אני מתכוון למושג מקיף ועמוק יותר מהבנה (או *להבין*) אינטלקטואלית גרידא, שאותה ניתן (לדעתי) לשייך לצירוף המילים "לדעת על". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי הבנה טרמינולוגית כנראה. No harm done. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |