בתשובה לאריק, 29/04/19 11:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שקראתי פעם ששינויים בצריכת מלח יכולים לשנות 5 ממ"כ בלחץ דם, שזה לא מעט אבל לא כזה דרמטי. שאר הדברים שמנית, שהם סגנון חיים (היסטוריה משפחתית לא ניתנת לשינוי בקלות...) ידועים ממילא כקריטיים לבריאות. אני מניח שפחות או יותר כל העולם המערבי מודע להם, וכל אחד מציית להם במידה שהוא מציית, ולא מציית יותר כי זה קשה. התמריצים כבר עכשיו ידועים וחזקים (למשל מניעת השמנה; רוב העולם המערבי אובססיבי להיות לא שמן, אבל למי ששמן זה קשה). הפחתת מלח היא באמת חריגה כאן, כי היא לא משנה להשמנה וסרטן, התועלת בה ספציפית ללחץ דם; אבל אני לא חושב שזה משנה הרבה, כי להפחית מלח נדמה לי קשה לפחות כמו להפחית סוכר. בכל זאת, נדמה לי שלפחות תעשיית המזון מנסה להפחית מלח יחד עם מאמציה המסוימים להפחית סוכר, בשילוב של יוזמה עצמית עם לחצים ציבוריים. בקיצור, יכול להיות שחסרה מודעות, אבל אני די בספק אם העלאת מודעות תעזור הרבה, ומכאן בספק אם תקציבים זה הבעיה. בנושא הזה, לפחות, אין לי שום דבר נגד תעשיית התרופות ועדיפויותיה, וממסדי הבריאות ועדיפויותיהם. אם יום אחד תצליח האנושות להפחית את צריכת הסוכר ואת היושבנות במידה כזו שמלח יהפוך להיות הבעיה הקשה, דבר איתי... חוץ מזה, לפי הידע המאוד חלקי שלי, רוב התרופות ללחץ דם הן ותיקות, ויש מגוון גדול שלהן; מכאן שהרווחיות שלהן ליצרניות נמוכה בהרבה משל, נאמר, תרופות לכולסטרול, וכמובן כמה ליגות מתחת תרופות לסרטן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מחלת לב איסכמית היא עדיין סיבת המוות מס. 2 בארצות המערב, אחרי סרטן, למרות השיפור בתמותה ממנה בעשרים השנה האחרונות. מבלי להפחית בחשיבות הסוכר והיושבנות, צריכת מלח מופרזת היא עדיין רוצח שקט כבד מאוד. לפי הלאנסט היא אחראית ליותר מקרי מוות מאשר כל גורם תזונה לא נכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אין לי כלים לקרוא את המאמר באופן ביקורתי, אני תוהה אם זה בקונצנזוס (או צריך להיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה את ההמלצות תזונתיות למניעת מחלות קרדיווסקולריות (קישור חבוי לא מצליח https://www.wikirefua.org.il/w/index.php/%D7%94%D7%9E...) של האיגוד הקרדיולוגי. המלח מופיע שם יותר מפעם אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני יודע שההמלצה נגד מלח היא בקונצנזוס (מה שלא מפריע לי לקחת את זה עם קורטוב של... (הא הא); הרי כבר היו קונצנזוסים תזונאיים שננטשו). מה שהפתיע אותי במאמר הוא הכתרת המלח לאויב הציבור מספר אחת, מעל סוכר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |