בתשובה להפונז, 05/05/19 13:32
אסטרטגיה 706470
בפרט מה שמפריע לי הוא שלא מזכירים במפורש את החלופה הסבירה ביותר: אבו־מאזן.

כלומר: את העובדה שביבי מטפח בכוח את הפרדת הרשויות הפלסטינית.
אסטרטגיה 706471
אכן, אלא שכאן תשובה סבירה לשיטתו של דב תהיה שזו דווקא הכרעה אסטרטגית לעילא.
אסטרטגיה 706473
צריך לראות גם מי לוחץ ולמה. חלק מהגורמים המידיים למשבר הזה הם:

* הרשות מרמאללה מורידה את המימון שלה כדי ללחוץ על הרשות מעזה והרצועה מוחשכת לזמן רב יותר.
* ארצות הברית מורידה את המימון לארגוני סיוע, וכך אין מקור מימון מיידי. קטאר נאלצת להכניס מזומנים (עקב החרם האפקטיבי על העברות בנקאיות).

ישראל מצליחה ליזום חרם אפקטיבי על עזה. אבל מאוד ברור שהיא לא יכולה ללחוץ יותר חזק ושהאוכלוסייה האזרחית תסבול (בצורה שלוחצת על ישראל) הרבה לפני שהשלטונות והמיליציות יסבלו. לכן האסטרטגיה של המצור על עזה כיום לא מוצלחת.
אסטרטגיה 706483
בזמנו, בעידן ערפאת, לפני עידן אבו מאזן, היה כאן ויכוח. בשמאל טענו שערפאת נלחם בטרור, ותפקידו לעשות 100 אחוז מאמץ. אבל גם 100 אחוז מאמץ, (ואפילו בלי בגץ ובצלם") לא יכולים לדכא לחלוטין את הטרור. בימין טענו שערפאת לא נלחם בטרור אלא מוביל אותו. הוויכוח הזה הסתיים במבצע חומת מגן, כאשר נתפסו במוקטעה מסמכים שבהם הופיעה חתימת ידו על הוראות תשלום למרצחים. לזה קראו אז: "האקדח המעשן". בעידן אבו מאזן לא צריך אקדח מעשן, כי הבחור משתין מהמקפצה. הוא בגלוי אומר שהוא מממן את משפחות הרוצחים, ולא מוכן לשמוע לשום דרישה שלנו או של האמריקאים להפסיק זאת. לצורך מה צריך להזכיר את האויב הזה מעודד הרוצחים?
זה נכון שיש "תיאום ביטחוני", אבל התיאום הזה פרושו החזקת אבו מאזן על הכידונים שלנו, כדי שיעמוד בפני החמס שיש לו גם תמיכה יותר רחבה בקרב "העם הפלשתיני". ללא חמס אין "תיאום ביטחוני". אולי אפשר ליצור מנגנון כזה בעזה, וליצור גם שם מין דיקטטורה שכזאת על הכידונים שלנו. אבל צריך קודם לכבוש את עזה. אבו מאזן לא יכול לכבוש אותה. אחרי הכיבוש, אם יווצר מצב מתאים אולי נשים שם את אבו מאזן או את יורשו ביחד עם "תיאום ביטחוני". אבל קודם צריך להשתלט על השטח.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים