בתשובה לדב אנשלוביץ, 25/05/02 1:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמו שענו לך במאמרך, ענין ה"שטחים תמורת שלום" לא רלבנטי לאותה תקופה שבה מדינת ישראל היתה אך ורק הקו הירוק. דרישות של מדינות ערב בשיחות עם ישראל לנתינת שטחים כגון חלקים מהנגב תמורת יחסי שלום, היו כמובן בלתי קבילות וכנראה שרק בעקבות מלחמת ששת הימים נוצרה אפשרות לשלום פוטנציאלי עם מדינות ערב. לגבי הפתרון להסתננויות, הדרך היתה דרך שרת - להכות כשצריך ולהגיע לתווך מדיני החותר לכך שמדינות ערב דואגות לשמירת השקט ומניעת ההסתננויות (כלומר שימוש בכח כאמצעי ולא כמטרה). ולסיום, הערה: מלחמת סיני מוכיחה את צדקת טענת שרת: הסלמת המצב הביא לכך שרק מלחמה סיימה אותו - מלחמה שהיתה יזומה על ידינו, ממש כמו מלחמת לבנון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדבריך הצעות של שטחים תמורת שלום אז היו בלתי קבילות כי אז הגבולות היו ירוקים, והדבר אפשרי רק כשהם בצבע אחר. זה כמובן עניין של השקפה, ויכול מישהו לטעון שגם עם גבולות בצבע ירוק הדרך הטובה ביותר היא דרך "האופק המדיני". בעצם אם גם בעקיפין, הצלחתי להביא אותך להסכמה שלפעמים דרך ללא "אופק מדיני" עדיפה על דרך עם "אופק מדיני", והדבר הזה הוא מאד סובייקטיבי ותלוי במערכת ההשקפות של זה שמנתח את המצב. בנושא המאמר ההוא זה כל מה שרציתי. וכיוון שאיך שהוא "מהזנב" - הויכוח על הויכוח ההיסטורי ההוא איננו יכולים להיפטר אוסיף שבודאי אין שום הוכחה שדרכו של שרת, דרך ההבלגה הייתה מביאה לשקט מהר יותר ללא סיום מלחמתי. אתה מאמין בכך. אני לא. אני חושב שהדרך הזאת הייתה מביאה בסופו של דבר למלחמה בתנאים קשים יותר וביחסי כוחות בעייתיים שבהם אפשר שמדינת ישראל הייתה מסיימת את חייה כבר אז. אבל כפי שאמר ה "ברמן" המשופם ב "אירמה לה דוס": But this is another story.
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |