 |
אודה ולא אבוש - יש לי פינה חמה בלב לל'ג בעומר.
כשאני מנסה לנתח למה, אני מוצא שתי סיבות עיקריות,אחת כללית ואחת קונקרטית.
הכללית - אני אוהב להביט באש. יש בזה משהו כאוטי,מדיטטיבי, לא צפוי ומרגיע בו זמנית.
הקונקרטית - זכרונות הילדות ממדורות אהובים עליי, עם תפוחי האדמה והשירים סביב המדורה. ובייחוד זכורה לי מדורת ל'ג בעומר לקראת סיום היסודי (כיתה ז' או ח') שבה חלק מילדי השכונה נשארנו סביב המדורה עד אור הבוקר, וזה היה הלילה הלבן הראשון בחיי, עד כמה שזכרוני אינו מטעני. התחושה של החזרה הביתה קצת אחרי הזריחה, מדדה מעייפות ומסריח מעשן, של המקלחת והצניחה למיטה, היא מרגעי האושר שבלתי ניתן לשחזר.
ממרומי הגיל וההורות, הפער החוויתי בין סבל הלילות חסרי השינה להתרגשות הנערית מפעם הוא בלתי נתפס.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש