בתשובה להיא, 28/06/19 17:31
צדקנים 707778
מילדות לא הורגלתי להתייחס לעוורים כאל נכים. אני אישית רגיל שהמילה „נכה״ מתייחסת לנכות פיזית (רוזוולט וכדומה). מבחינתי המשמעות הפיגורטיבית של „נכה״ (ואני משער שזה היה גם השימוש בביטוי) הוא מישהו שקשה לו ללכת. הוא יכול ללכת למרות הקשיים. באוטובוס אני אשתדל לפנות לו את מקומי.

אבל קרה תהליך ועוד ועוד לקויות נכנסו לתוך מילת הסל „נכה״. מהי בדיוק המשמעות שלה? אינטואיטיבית מבחינתי: מישהו שסובל מלקות שעבורה ביטוח לאומי מעניק אחוזי נכות.

אז כן: מבחינתי עוד ועוד אנשים קראו לעצמם „פגומים״ כי זה השתלם להם. ועכשיו משמעות המילה לא נוחה להם.

ניקח את העיוור מהדוגמה: את לא תתייחסי אליו אף פעם כ„עיוור״? או שעיוורון אינה בעיה חמורה? או שזוהי סתם בעיה חמורה, אבל לא פגם?
צדקנים 707779
אדם שסובל מפגם = אדם פגום?

(שאלה מכשילה. חשוב היטב לפני שתענה)
צדקנים 707782
הבעיה שלי היא עם הרחבת המשמעות של המילה „נכה״. מהי לדעתך משמעות המילה הזו?

יש כאן משחקי סמנטיקה. אדם שסובל מפגם הוא אדם פגום. אבל אם למילה „פגום״ מטעינים משמעויות נוספות (ע״ע „חריג״ ובהמשך „מיוחד״), אז מתחילים להימנע ממנה. אז הוא נכה. והוא עם פגם. אבל הוא לא פגום. אז מה הוא?
צדקנים 707786
מישעיהו "אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי".

גילוי נאות - יש לי קשר אישי לנושא.
צדקנים 707806
מבחינת הסמנטיקה - אתה צודק. מצד שני, עדיין לא זכיתי להכיר מישהו מושלם, ואיני מוצא קו גבול ברור בין ענייים קלים כמו פרצוף אסימטרי, בעיות דיקציה וטחורים‏1, לבין סכיזופרניה.

האם "חולה ALS" שקול ל"אדם הסובל מ-ALS"? לכאורה זה אותו דבר. אבל במקרה הראשון, האדם מוגדר ע"י מחלתו. היא המאפיין הדומיננטי שלו ויתר תכונותיו, ככל שקיימות, הן בעלות ערך משני. במקרה השני הוא מוגדר קודם כל כאדם, על כל הספקטרום המשתמע מכך, ובנוסף מסופר עליו שהוא מתמודד עם מחלה שמן הסתם ממררת את חייו ומקשה על הקרובים לו, אבל לא בהכרח מונעת ממנו להיות פיזיקאי מבריק.

הנקודה היא שהאנושיות מקוונטטת (לתפיסתי), וזה שמישהו סובל מנכות לא בהכרח אומר שהוא פחות טוב או שווה ממך. גם אם במקרה שלך אני מתפרץ לדלת פתוחה, מתברר שיש יותר מדי אנשים שרואים את העניין באופן שונה. זה גורם לבעייה ממשית אצל חלק מהנכים, ומוסיף על הסבל שהוא ממילא מנת חלקם הן מהבחינה הרגשית והן מהבחינה הפרקטית (למשל: סטיגמות שגורמות לאפלייה בהעסקה). אז לשאלתך: עיוורון הוא פגם (טוטאלי) בראייה, אבל לא בהכרח בערך האדם.

זו (להבנתי) הסיבה לפנייתה של של ד"ר ורטון, וגם אם אצל אניני השפה (ואפילו אצלי), היא נראית כעילגות מחשבתית וטהרנות PC מוגזמת, היא מגיעה ממקום של מצוקה אמיתית. אני מתפלא על ירדן שתפס עליה תחת.

ועוד משהו: האם אדם שפנה לעזרת הביטוח הלאומי הוא "איש שקרא לעצמו 'פגום' כי זה השתלם לו"?
ומה אם גם לנכים שמפרנסים את עצמם ללא עזרה, השימוש ב"נכה" כמילת גנאי אינה "נוחה"?

__
1כדי לא לאכזב את קוראי הותיקים
צדקנים 707807
אם אני רואה אדם ברחוב שלבוש בחולצה אדומה, אני יכול להתייחס אלו בתור אדום החולצה. זה לא אומר שזוהי הזהות היחידה שלו. האם בכך אני מקטין את המהות שלו לחולצה שהוא לובש?

הפיזיקאי המבריק היה באמת מישהו שהוגדר על ידי המחלה הזו, לפחות כלפי מי שהיה בקשר יום־יומי איתו. הוא נמנה על החלק מאותם החולים בה שהעדיפו להאריך את חייהם בעזרת ציוד מלאכותי (למיטב זכרוני: לפחות בזמן שהוא החליט על כך הרוב לא בחרו בדרך הזו). לקח לו הרבה זמן לכתוב כל משפט שהוא היה צריך להוציא מהפה.

אבל למי שלא הכיר אותו בחיי היום־יום (וגם למי שכן) הוא היה פיזיקאי מבריק. אין שום סתירה בין השניים.
צדקנים 707817
בנוסף למה שהקשה על המקשה ורון כתבו...

נכה מוגדר במילונים כ"בעל מום". להבנתי זה כולל גם מומים שאינם קשורים בארבעת הגפיים. באיזכור הראשון בתנ"ך בשמואל ב' ד' 4, מדובר בנְכֵה רגלים. כלומר המילה רגליים צריכה היתה בשלב הזה להופיע בפירוש.

דווקא בגלל אירגון נכי צה"ל הורגלתי שכל המומים מוכרים כנכויות, גם הנכויות ה"שקופות" כמו פוסט טראומה.

מוזר היה לי שבהתייחסות שלך למושג ולתופעה אתה חוזר שוב ושוב למוסד לביטוח לאומי, כאילו לנושא אין הסטוריה ארוכה לפני שביסמארק יצר את המוסד החדשני הזה. הרי בהתייחסותה למומים, החברה האנושית עברה לאורך השנים על כל הספקטרום שבין קבלה ותמיכה קולקטיבית להזנחה, נידוי ואף רצח.

לגבי האדם העיוור מהדוגמה: למען האמת, כשאני פוגשת בו, אני בעיקר מודעת לזה שהוא נדרש לעזרתי יותר מאחרים, שבמקומות שהוא לא מכיר, אני צריכה להוביל אותו בהליכה, לבצע בשבילו משימות שנדרשת להן הראיה (קריאת הוראות הפעלה למשל), ולאורך כל הדרך לתאר לו מה אני רואה. אני חושבת שאני גם יותר מודעת לזה שהוא לא יכול לרשום רשימות, וצריך העזר בכוחות הזיכרון שלו במשימות יומיומיות הרבה יותר ממני.
אז האדם העיוור לתפיסתי צריך להשקיע יותר אנרגיה ותושייה על מנת להגיע לאותן תוצאות. אני לא תופסת אותו כאדם פגום, הוא אדם שמתמודד עם יותר אתגרים ממני.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים