707875
חשבתי כמה זמן שברוב הקהילות האורבניות-יהודיות-לא-דתיות בישראל כבר אין הרבה טעם במצעד גאווה - הלגיטימציה החוקית והתקשורתית ללהט''בים כל כך חזקה, ואמנם אפשר להבין שלבני נוער זה עדיין לא קל - מה כבר כן קל בגיל ההתבגרות - אבל המצעד כבר לא יעשה הבדל.

ואז חשבתי על טעם אחר במצעד הגאווה, שגם מצדיק שיחגגו בו גם סטרייטים סיסג'נדרים. עד כמה שאני רואה יש לא רק בישראל, אלא ברחבי העולם, בעשור-שניים האחרונים, מפולת חדה מאוד בעויונות כלפי להט''בים. ואמנם, מזווית הראייה הליברלית אין בכך רבותא, אנחנו רק מתקרבים למצב טבעי ונורמלי. אבל הרי מאות שנים, ברוב העולם, העוינות היתה כל כך גדולה - זה בוודאי לא היה סתם מקרה, והיו סיבות עמוקות לעוינות הרעה הזו. אם האנושות, בהכללה, מצליחה עכשיו להתגבר על העוינות הזו, אני חושב שזה הישג היסטורי גדול, ניצחון לרוח האדם, ופתח לתקווה שביכולתנו להתגבר גם על עוינויות לא מוצדקות אחרות. והרי לנו סיבה לגאווה ולחגיגה.
רוחות של שינוי באפרת? 707876
המקום הכי חם בגיהנןם מספר שתושבי אפרת מקיימים משמרת מחאה נגד שיעור שיעביר הרב לוינשטיין שהתבטא בחריפות נגד להט"ב ונגד נשים בצה"ל.
ביה''כ בו איני מתפלל 710597
לא נראה לי שאשתתף במצעד גאווה כלשהו. פשוט איני מחובבי הז'אנר. איכשהו, לטעמי האישי, לדחוף את הרגליך המיניים למול עיניו של הזולת, יש בו משהו המוני ווולגארי.
יחד עם זאת, המציאות היא כזאת שאיני מוצא שום סיבה להתנגד לארועים אלו. מבחינה זו ראוי לעשות הפרדה בין ארוע מסוג מצעד הגאווה בירושליים לזה של ת"א.
מצעד הגאווה בירושליים הוא ארוע פוליטי שמוצדק פוליטית ע"י כוחם ועצמתם של אלו החושבים שמותר להם לבזות ולפגוע אנשים השונים מהם.
לעומתו, הארוע בת"א הוא יותר קרוב לארועים קרנאבליים שהם מסורת עתיקת ימים בחברות שהן שמרניות לפחות מבחוץ והארועים הללו מהוים הזדמנות להתהולל ולפרוע את מסכת האיסורים השגרתית. אם קהילת הלהט"ב השתלטה על הארוע הזה, אני לא רואה סיבה להתלונן על כך.
אני מניח שזה לא עושה אותי אדם משעשע/עליז במיוחד, אבל אני רואה מכנה משותף בין ארועי הגאווה לבין המהומה הרטובה של שמחת בית השואבה או מדורות ל"ג בעומר של שבטים מסורתיים יותר. היה אפשר בלעדיהם, אבל אם הם קיימים שישו ושמחו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים