בתשובה ליוסי, 14/09/19 15:52
709363
כשאני קורא "מישור המילקה" אני מייד חושב על מילקה [ויקיפדיה], ומרגיש כמו אהבל.
אולי זה לא היה קורה אם המתרגם של "הפוך על פיו" מדיון 2287 היה כותב "מישור המילקה". הוא העדיף "מישור האקליפטיקה". מאידך, בזכותו אני שייך לפלח האוכלוסיה הלא גדול שיודע בשלוף איך אומרים בעברית אלומיניום.
709364
>> אני שייך לפלח האוכלוסיה הלא גדול שיודע בשלוף איך אומרים בעברית אלומיניום.

גם אצלך זה בזכות התרגום הישן ל"שלושים וחמישה במאי"?
709366
שאם כבר הזכרת אותו, עולה הרבה על התרגום החדש היבשושי.
709447
לא, ישירות בזכות "הפוך על פיו". זה אפילו מככב שם כחרוז באיזה משחק מילים, בדיעבד ממש גרוע אבל כילד מאוד הצחיק אותי, וחרט לי את המילה בזיכרון.

את קסטנר החמצתי בילדותי באופן משווע, ובעצם עד עכשיו לא תיקנתי את המעוות. המפגש הראשון שלי איתו היה בגיל 15, במסגרת לימודי אנגלית קראנו עיבוד לאנגלית קלה של "אמיל והבלשים", ולא עשה עלי רושם רב. בגיל 30 בערך קראתי את "פצפונת ואנטון" בעברית, והבנתי איזה סופר נפלא הוא. אבל כל מה שעשיתי עם זה מאז היה לבקש מהחותנים שלי, כשהם נסעו פעם לאוסטריה, שיביאו לי ספר שלו בגרמנית. כבר כמה שנים עברו מאז, ואני עדיין בפרק א' (אבל קראתי את ההקדמה) של "הכיתה המעופפת".
709450
אפרופו אלומיניום בעברית, שאלה קלה יותר:
מחבואן בלועזית?
719686
אני מאד מאד אהבתי בילדותי את הסיפורים של קסטנר, ואני חושב שכך גם ילדיי. אבל הנכדים (כלומר השלשה שכבר קוראים) ממש לא מסוגלים לקרוא את הסיפורים האלה עד סופם למרות ההפצרות הרבות של הסביבה. זה נראה מאד מוזר. האם מייצרים היום ילדים אחרים?
720378
הילדים שלי, מדגמי 2009 ו-‏2013, דווקא אהבו.
אני ממליץ על icast, ספרים קוליים. זה יכול לעזור (אם אני רוצה שהם ישמעו ספר אני פשוט משמיע אותו לעצמי כאילו באקראי לידם, וזה בדרך כלל עובד לא רע).
720446
היום יש אמצעי בידור טובים יותר מספרים, בדרך כלל.

את אמיל והבלשים קראתי בתור ילד. כנראה בתרגום איכותי, לא משהו ''מותאם לילדים''. לא התפעלתי במיוחד ולא השתעממתי, אבל לא היה לי שום תמריץ לקרוא עוד מספרי קסטנר.

היום בכלל הייתי מעדיף סרטים טובים, יותר חוויה באותה כמות זמן. דור הולך ודור בא וכך גם המדיה. אין טעם לדבוק בעבר. ספרים הם מהדור שבו אמצעי המדיה היו מאוד מצומצמים.
היום יש שפע מידע ושפע חוויות כל כך גדול שצריך לברור מהשפע מה שיותר אפקטיבי.

לספרים שמור עדיין מקום מצומצם, נאמר ספרי עיון ולימוד , בהם צריך להיות מדוייק. יתכן שגם זה יוחלף במדיה עיונית דיגיטלית.
דני נוסע לים הדרומי. 720384
אני בעיקר אהבתי את 35 במאי. השאר השאירו עלי הרבה פחות רושם.
דני נוסע לים הדרומי. 720389
אני הכי אהבתי את ''פצפונת ואנטון'', במיוחד את ההערות של המספר אחרי כל פרק על הדמויות ומעשיהן. יש שם כמה אמירות מעניינות על החיים בכלל ועל אנשים בפרט שאני מוצא את עצמי מצטט גם היום.
דני נוסע לים הדרומי. 720391
ואני, כמו החברים שלי, התלהבתי יחסית דווקא מאמיל והבלשים, וגם נהניתי לראות אחרי כמה עשורים את ''ירח של נייר'' שבו נעשה שימוש מתוחכם באותו עניין של שטרות מחוררים.
דני נוסע לים הדרומי. 720393
שני הספרים, "35 במאי" ו"פצפונת ואנטון", הזדמנו יחדיו לביתי לפני כעשרים שנה. בקריאה של אדם בוגר, הראשון איבד מקסמו. אמנם יש שם כמה אלמנטים יצירתיים ומשעשעים, אבל הם טובעים בים (דרומי?) של כתיבה יומרנית, טרחנית ומתאמצת יתר על המידה. "פצפונת ואנטון" לעומתו, השתבח. בשנים שעברו מאז קראתיו כילד, שכחתי את רוב פרטי העלילה. את הדיונים דווקא זכרתי בחלקם. גם בעיני הם היו ונשארו גולת הכותרת.
דני נוסע לים הדרומי. 720399
אהבת ילדותי, הילדה מהדלת ממול היתה אחייניתו של המו''ל אחיאסף, כל ספר של קסטנר היה אצלי בשבוע בו יצא לאור.
אהבתי מאוד את כל ספריו, במיחד אהבתי את ''שירים לרפואה'' ומאוד התרשמתי מ''פביאן'' רומן למבוגרים על בחור רעב בזמן השפל הכלכלי.
דני נוסע לים הדרומי. 720404
מה זה שירים לרפואה?
לפני שנים רבות, כשלקחתי קורס בגרמנית, למדתי, בין השאר, שיר של קסטנר וגיליתי שהוא גם משורר, אבל לא ממש לילדים. השיר היה די מדכא, על זוג זקנים שיום אחד לא מצליחים להבין מה הם עושים אחד עם השני ולמה הם בכלל ביחד.
דני נוסע לים הדרומי. 720405
השיר שציינת נמצא בספר, השירים כולם ציניים ומרירים, אחד מהם הוא על הקופים שירדו מהעצים, לבשו חליפות ועניבות וטיפסו על עמודי הטלגרף.
או מהזיכרון: יום אחד נאספו התרנגולות ופה אחד החליטו, ממחר כולן תטלנה עוגות תפוחי עץ, למחרת הטילו ביצים, כי כך דרכו של העולם.
דני נוסע לים הדרומי. 720449
גם אני מאוהדי פצפונת ואנטון. הכרתי אותו הרבה אחרי שקראתי את אמיל, ולמרות שכמו הקוראים הנרגנים גם אני זיהיתי מייד את אמיל באנטון, אהבתי את אנטון אפילו יותר.
דני נוסע לים הדרומי. 720450
האם קראת בתרגום? אם כן, זה של מיכאל דק או התרגום הישן? אודה שאצלי היה חלק מהקסם נעוץ בתרגום.
דני נוסע לים הדרומי. 720476
אכן, נתקלתי בתרגום החדש והוא פשוט מחסל את הספר.
חוויה דומה, בעוצמה פחותה אמנם, היתה לי עם סיפורי רודיארד קיפלינג.
דני נוסע לים הדרומי. 720496
סיבכת אותי. לפי ויקיפדיה, את שני הספרים קראתי בתרגום הישן (אלישבע קפלן).

יש לי בעיה עם תרגומים חדשים. הנאת הקריאה שלי נפגמת מניסוחים שמעבירים לי תחושה של עילגות.
אני גם לא מתלהב מתרגומים ש"מנגישים" את הספר, במיוחד כשכבר קיים תרגום ישן מוצלח‏1. הסיבה הראשונה היא עקרונית: מי שקורא את "התפסן" באנגלית, קורא אותו באמריקאית מדוברת של שנות הארבעים. השפה היא חלק מהרקע ומההקשר. הסיבה השניה היא שאני סנוב. אני נגד האכלה בכפית. כמו אחרים כאן באייל, גם אני בילדותי התמודדתי עם מילים שלא היו מובנות לי בזמן הקריאה. זה מאד פיתח את כישורי השפה שלי. גם המסתורין שבאי-הבהירות היה לפעמים חלק מהקסם‏34. קריאת ספרים מלכתחילה דורשת מאמץ מסוים, ולא שווה להרוס ספר טוב בשביל אלה שלא מוכנים להתאמץ קצת‏2.

_____
2 הדברים לעיל נכתבו מהזווית האישית. העניין כמובן מורכב יותר. התרגומים שקראתי היו מקסימום מדור הסבים שלי, ובשפה מתחדשת שלא היתה מבוגרת מהם בהרבה. עם הזמן הפער ילך ויעמיק. עם שייקספיר אני מעדיף להתמודד בניסוח המקורי‏3, אבל קראתי שלדוברי ספרדית מאד קשה לקרוא את דון קישוט (מאותה תקופה).
3 גם כשאני קורא בתנ"ך.
4 ע"ע ההברקה של מאיר שלו ב"עשו", כשצמד תאומים חולקים זוג משקפים יחיד.
1 במוטל בין פייסי החזן, ברקוביץ' תרגם את "מאכן א לעבן" כ"עושים חיים". נפלא בעיני.
דני נוסע לים הדרומי. 720499
אחי, שלמד את כיתה י''א בבריטניה ונאלץ ללמוד שייקספיר בשפת המקור, אמר שזה היה קשה מאוד, אבל לא רק לו אלא גם לשאר בני הכיתה.
דני נוסע לים הדרומי. 720500
אני בי"א למדתי את המלך ליר בעברית. גם התרגום של שלונסקי (מגרמנית!), עם "תחמסת נמיבזה" וכאלה, היה חגיגה.

לא טענתי שזה קל. בעיני זה מאמץ סביר ששכרו בצידו.
דני נוסע לים הדרומי. 720477
והנה היום, כבאורח פלא‏1, מקדיש הארץ כתבה שלמה ל-‏35 במאי.

1 עם קצת עזרה מלוח השנה, כמובן
דני נוסע לים הדרומי. 720480
ולמי שאין מנוי:
דני נוסע לים הדרומי. 720498
אני משער שביחס לתרבות הגרמנית הספר חתרני, והיה חתרני שבעתיים בתקופה שיצא לאור.
פח 709378

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים