בתשובה ליניב נעמן, 20/07/00 12:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעה הזו קראו בעבר שובניזים, לפני שארגוני הנשים בחרו לאמץ אותה. הדעה הזו אגב, היא בדיוק הפן ההפוך לטענה של יהודי סיר הבשר, החושבים שתרומתם הכספית למדינה, שבאופן אובייקטיבי משמעותית יותר מתרומה של אדם שגר במדינה, יכולה להיות אלטרנטיבה לעליה. יתכן שהמדינה תחלש קצת מכל יהודי שירד, אולם היא לבטח תסתדר. האדם העיקרי שיצא ניזוק הוא היורד, שמן הסתם תוך דור או שניים יאבד זרעו בין הגויים. אתה, שחושב שהנ"ל אכן אכן מהווה בעיה, באופן טבעי מתנגד, אולם לא לכל העולם זה ברור כל כך. לאור הנ"ל אכן תמוהה כוונת המחבר שבהצעותיו (אם הבנתי אותם נכון, ואם הוא עצמו אכן יכול לשים את האצבע על הצעתו) התמוהות, מציע להעלות לכאן גויים, כדי ליצור רוב "ישראלי" בארץ הזו. מי צריך רוב כזה? זו תפיסה המגנה על הקיים ללא הקדשת רגע מחשבה אודות נחיצות הקיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלא ירדת לסוף דעתי. אני חס וחלילה לא מעדיף יהודי אמיד על פני יהודי עני. אלא שישראלים אמידים הם בד"כ היורדים וההשוואה נעשתה לצד השני, לעולים אמידים. ניתן להשוות ירידה לקטיפת פרח שמור. האם זה באמת ישנה אם יהיו 100 פרחים או 99? אלא שהקוטף נכנס למגמת הקטיפה ומגמה כזאת אינה מוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יורד בוחר לרדת, פרח לא בוחר להיקטף. ההשואה היא לא לקטיפת פרח אלא לעזיבת בן/בת זוג. מצד אחד יש תחושת מחויבות ויתרונות בזוגיות ומצד שני יש את החסרונות בזוגיות. אם היתרונות גדולים ןעל החסרונות ניתן להתגבר יש זוגיות טובה וחיים מאושרים. אם החסרונות גדולים והיתרונות מועטים, יש שתי אופציות. א. להיפרד ולחפש בן/בת זוג אחר/ת. ב. להשאר בגלל תחושת מחויבות ולחיות חיים אומללים. זה הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה היתה מנקודת מבטו של הקוטף ושלנו, אנחנו פועלים לטובתנו כשאנחנו מגדירים פרח בסכנה כשמור. בהגדרת החסרונות והיתרונות נכנסים שיקולים שכתבתי לעיל ולפי דעתי הם צריכים להיות מכריעים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |