בתשובה להקריבו המקוטב, 30/05/02 14:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם הכיבוש/שהיה בשטח תמשך לנצח, לא יהיה הסכם שלום. (מה שלא בהכרח אומר שאם הכיבוש/שהיה בשטח יפסקו, מיד יפרוץ השלום). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואם ההגד הראשון הוא נכון והמטרה הסופית היא להשאר שם לנצח. אז למה לחתור בכלל להסכם שלום שיסכן אולי את המטרה הסופית והיא שוב כאמור ריבונות יהודית לנצח על השטח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוכל להביא דוגמה היסטורית אחת שבה היציאה מהשטח מרצון לאחר שליטה בו, קדמה להסכם שלום ? זה פנטנט מקומי מבית היוצר של השמאל הישראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט כל ההתפרקות הקולניאליסטית של המעצמות הקולוניאליסטיות הגדולות החל מן המהפכה האמריקאית דרך הודו אלגיר ועד דרום אפריקה לוותה בתהליך שכזה (פחות או יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמאות שהבאת כמובן אינן דומות למקרה שלנו. אצלנו מדובר במצב מלחמה שהחל לפני שנוצרה בעיית ''השטחים הכבושים'', ושאי אפשר להראות שום סימן לכך שהיציאה מהם באופן חד צדדי מסיימת אותו. בדוגמאות שהבאת היה ברור שעם הפסקת השליטה בקולוניות אין למקומיים שום אינטרסים ותביעות נוספות ואין הם מתכוונים לרדוף אחרי המפנים למדינותיהם. היה ברור שעם היציאה נגמר הסכסוך ונגמרת המלחמה אם הייתה. לא הייתה שום צפייה לאיזה חוזה שלום שיבוא לאחר היציאה, ואיני חושב שגם נחתם חוזה חסר משמעות כזה. השלום מומש טכנית תוך כדי היציאה מתוך הגדרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בויטנאם קודם הושג הסכם. אחר כך האמריקאים יצאו. אחר כך הצפון ויטנמיים הפרו אותו כצפוי. מה זה צריך ללמד לגבינו, ולמה הבאת את המקרה איני יודע. כדי לתמוך בעמדתי ? כדי לתמוך בעמדת יריבי לויכוח ? דרוש הסבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שאני טועה, אך מהמעט שידוע לי- הצבא הצרפתי עזב את אלג'יר רק לאחר שנחתם ההסכם לגבי עתידה של ארץ זו. והשיחות לקראת הסכם החלו רק לאחר שהצבא דיכא (כן כן) את ההתקוממות. מה שקרה זה שדה-גול הבין שהדיכוי הנ''ל אינו מהווה פתרון, ולכן הציע לפתוח בשיחות. ולגבי הצרפתים שחיו באלג'יר- הם לא הוחזרו לצרפת בכוח אלא ניתנו להם שלוש שנים מרגע הכרזת העצמאות, להחליט אם לעזוב, או להישאר כאזרחים אלג'ירים. (רובם ככולם עזבו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבא לא דיכא את ההתקוממות, כמו שאף צבא כיבוש אחר לא הצליח לדכא התקוממות לאומית.בנוסף, זה גם הכביד על הכלכלה הצרפתית. זה מה שגרם לדה-גול הפרגמטי לסיים את הכיבוש, בניגוד למצע שעל גבו נבחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר לפחות דוגמה היסטורית אחת בה צבא כיבוש דיכא התקוממות לאומית - הצבא האמריקאי את האינדיאנים (וכשחושבים על זה - גם הצבא הספרדי את האצטקים, וגם הצבא המונוגולי את הסינים, הרוסים, התורכים, הפרסים וחלק מעמי אירופה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הדוגמאות הראשונות שלך היו ג'נוסייד, ולגבי המונגולים, לאן נעלמה האימפריה שלהם?(כמו כל אימפריה אחרת בהיסטוריה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאור של מה שקרה באלג'יר כפי שתיארת אותו, כלומר דכוי ההתקוממות (לפני שדה גול עלה לשלטון), ובכל זאת נסיגה (בהסכם) משם באופן מפתיע, מתאים גם למה שאני שמעתי. לאחרונה העניין הזה הוזכר כמה פעמים בתקשורת וכך הוצג סדר האירועים. מלותייך "דה גול הבין" הן כבר תוספת סוביקטיבית בה את משלבת את הדעות שלך בכך שאת נותנת למדיניות של דה גול את התואר: "נכון". מדיניות הפוכה לשלו, מטבע הדברים לא נוסתה וגם לו נוסתה אי אפשר היה לדעת מה "נכון". אין דבר כזה: "נכון" אובייקטיבית. זה עניין של השקפה. באותה צורה אפשר היה גם לכתוב: "דה גול "הבין שצריך להטיל אמברגו על ישראל, ולא למסור לה מטוסים ואניות שמחירם כבר שולם." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הענין הוא שדה-גול נבחר על סמך, והתחיל את דרכו בדעה ההפוכה ושינה את דעתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון ולא סותר את מה שאמרתי. כך נהג גם רבין. ואוי ואבוי . . . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |