בתשובה להפונז, 16/12/19 18:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סעיף 117(א) לחוק העונשין קובע כך: "עובד הציבור שמסר, ללא סמכות כדין, ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, וכן מי שהגיעה אליו ידיעה בתוקף תפקידו כעובד הציבור, ולאחר שחדל מהיות עובד הציבור מסרה, ללא סמכות כדין, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, דינו - מאסר שלוש שנים". אני מקווה שהציטוט שהבאתי מתוך החוק גרם לאחת הנורות אצלך להתחיל לנצנץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני מבין ששר המשפטים ראוי לדעתך לשלוש שנות מאסר. אני שמח שאנחנו מצליחים להסכים על משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובתי לא הבאתי דעה אלא ציטטתי חוק. חשדתי שאולי לא תבין לשם מה הבאתי את הציטוט, וזה אכן מה שהוכחת בתגובתך האחרונה. שתי המלים שאולי הייתי צריך להדגיש הן ''עובד ציבור''. הסנגוריה לא עוברת על שום חוק כשהיא מפרסמת פרטים שנמסרו לה, אם היא חושבת שהפרסום משרת את לקוחה. היא אינה ''עובד ציבור'' והחוק לא חל עליה. אין לה שום אינטרס לספק פרטים בסתר, והיא יכולה לעשות זאת בגלוי אם זה משרת את האינטרס של הלקוח שלה, ואם היא עושה זאת לא מדובר כלל בהדלפה אלא במסירת מידע באופן חוקי לחלוטין. אם אתה אומר שלפני שהועבר החומר לסנגוריה לא הודלף לנו שום דבר, כנראה שזיכרונך בגד בך. ההדלפות האלה מהחקירה היו חלק מ''עונג השבת'' שאותו ספקה לנו התקשורת האלקטרונית מידי ערב שבת. אם דרושה חקירה בפוליגרף ברור שאנשי הפרקליטות והמשטרה הם אלה שצריכים להיחקר כי הם אלה שאולי עברו על החוק. אשר לנאומו של אוחנה, שוב לא הבנת. כאן לא מדובר כלל בהדלפה משום שהמידע שמסר לא הגיע אליו בתוקף תפקידו הרשמי, ובכלל שר משפטים לא מקבל ואינו שותף סוד לחקירות כאלה. הוא פרסם חומר שהגיע אליו ברשתות, בעקבות הגילוי של עמית סגל. לכן אם עבר עבירה לא מדובר בעבירת הדלפה אלא בעבירת אי קיום צו איסור פרסום. למרות שאכן עבר עברה כזאת אני תומך במעשהו זה תמיכה מלאה, משום שגילוי הסתרה של מעשים נלוזים שעושים המשטרה והפרקליטות באמצעות צו איסור פרסום, במקרה הזה היא מצווה, ובדיוק לשם כך קיימת החסינות. כפי שאמרתי הרבה פעמים הפרקליטות ''משתינה מהמקפצה'', ואין שום דרך להלחם במעשיה, וזה מאד מתסכל. גילוי כזה שעשה שר המשפטים יכול לעורר דעת קהל שאולי תרסן במעט את המשתינים. פשוט אין שום דרך אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את המילה "מצווה" נזכרתי במה ניר חפץ טוען לגבי אותה מצווה של השר אוחנה. ניר חפץ הגיש תביעת דיבה נגד ניר חפץ: https://m.ynet.co.il/Articles/5633586 מתוך הכתבה: בכתב התביעה נכתב בין היתר: "מטרתו הברורה של הפרסום הזדוני הייתה לבזות את התובע ולהשפילו, תוך פגיעה קשה וחמורה בפרטיותו, תוך התעלמות מכוונת מצו שיפוטי, אגב ביצוע שורה ארוכה של עוולות נזיקיות, לרבות הפרת חובות חקוקות, ובין היתר שיבוש הליכי משפט, הדחת עד, הטרדת עד וכמובן הפרה בוטה וישירה של צו איסור פרסום". עוד נטען בתביעה כי אוחנה ידע מראש על הצו כשחשף את הפרטים האסורים לפרסום מהחקירה, וכי הוא מנסה להסתתר מאחורי חסינותו כחבר כנסת - אך לפי התביעה לא עומדת לו זכות כזו. הדברים של אוחנה, נטען, "שורצים דברי בלע שקריים ומחוצפים ונטולי כל שחר". בנוסף נטען כי אוחנה עשה זאת במטרה לפגוע בחפץ ובמשפחתו, לפגום באמינות עדותו במשטרה ולהפעיל לחץ עליו לחזור בו מעדותו, "שיש בה משקל ראייתי ממשי בנוגע לראש הממשלה, שהנתבע קרוב אצלו מאוד". בתביעה נכתב בהקשר זה כי מאז שהסכים חפץ להפוך לעד מדינה, גורמים המקורבים לראש הממשלה מנסים לפגוע בחפץ "בכל דרך" במטרה לקעקע את אמינותו ולהרתיע אותו. --- לא ברור מי משקר. אבל בעיני, האמירה של דוב על שי ניצן בהקשר הזה - כאילו הוא ביקש צו איסור פרסום כדי לחפות על המשטרה - נשמעת מפוקפקת. כנראה יש סיבות אחרות לצו איסור הפרסום. ואני שוב נזכר בשמועה (שבדיעבד היתה שגויה) על פרטי הרומן של אפי נווה שממנה דוב קפץ למסקנה ששי ניצן תפר תיק לאפי נווה. שמועה ממקור בעייתי, ומשם ישר המסקנה היא ששי ניצן הוא רשע מרושע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהערת הסתייגות בתגובה 710880 נתתי את דעתי לעניין שמירת הפרטיות של ניר חפץ שאולי מהווה בעיה לגבי הפרסום. אבל היום אני חושב שהפרסום הזה אם לא יכיל שמות, הוא כבר לא יכול לפגוע באף אחד. העובדה שניר חפץ הגיש תלונה לא עושה עלי שום רושם. הוא עד מדינה, וכל עוד הוא כזה אני רואה בו משרת של הפרקליטות וחושד בטוהר כוונתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי רק למילה מצווה בתגובתך.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי לרגע שבטירוף המערכות הכללי הגענו למצב שאדם תובע את עצמו, אבל לצערי זאת רק טעות הקלדה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גילוי הסתרה של מעשים נלוזים שעושים המשטרה והפרקליטות באמצעות צו איסור פרסום, במקרה הזה היא מצווה"- בסדר. אלא שכדאי לזכור שלא מדובר כאן רק במשטרה ובפרקליטות אלא גם בבית המשפט שהוא זה שמוציא צווי איסור פרסום. שר משפטים שמפר בריש גלי צו של בית משפט אכן עושה מצווה גדולה לשיטתך ולשיטתו של השרץ עם ה-D9. בשביל זה הרי מינו אותו. הערה כללית: מהתגובות שלי אפשר להסיק בטעות, שאני חסיד (שוטה, כמתחייב) של הפרקליטות ו/או של המשטרה, ולא היא. גם החלטות שיפוטיות רבות על איסור פרסום נראות לי מטומטמות לחלוטין. כל זה זה בטל בשישים מול הפגיעה באחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה המודרנית: כיבוד1 פסקי דין של בית המשפט. _____________ 1- במובן "קבלת הדין", ולא בהכרח במובן של רחישת כבוד לפסיקה (כזכור ההבדל בין שתי המשמעויות סיבך את בן אהרון בשעתו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לכבד החלטות של בית משפט, אבל נבחר ציבור שיכול לבקש חסינות כאשר הוא מאמין שפעילותו חשובה יותר יכול לבחור בדרך זו. אני חוזר ואומר שלדעתי חשיבות חשיפת ''תרגיל החקירה'' כפי שאתה קורא לכך עולה על כיבוד צו איסור הפרסום במקרה הספציפי הזה. זו דעתי וזכותך לחשוב אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובינתיים, אמיר בר־חנה מתעקש על מינוי חדש וסופג עליו ביקורת מפי המצטרף הטרי למועדון הסמולנים הבוגדים: דניאל הרשקוביץ’. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה עברתי מיד אחרי כתיבת תגובתי הקודמת לאתר ynet ומצאתי שם עוד ממעלליה העבריניים הטריים של המשטרה. העובדה הצפויה הברורה שכל חקירה של מחש אם תיערך תימרח ותיעלם תוכיח גם שזה לא רק המשטרה אלא גם הפרקליטות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |