 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא, לא! אל תטעה. יש כאן מחלוקת גדולה של תפיסת עולם. בעיני המינימליסט כל סיפורי המקרא עד לבית עמרי, הם אוסף של מיתוסים חסרי בסיס. ולכן יש להביא בחשבון אך ורק ממצאים פיזיים מן האתרים. בעיני המקסימליסט (החילוני), המקרא הוא מקור היסטורי המערב בין עובדות היסטוריות למיתוסים מסופרים. בהעדר מקור טוב יותר צריך להתיחס למקרא כנקודת מוצא לפרשנות ארכיאולוגית. אתה צריך לראות בסדרת הטלביזיה "והארץ היתה תוהו ובוהו" את סער גנור מסתער על אתר קדש הקדשים בתל ארד כדי לברר אם האתר נחתם/נסתם בימי חזקיהו, כדי להבין את המשמעות של תפיסת העולם של הארכיאולוג. האם יש קשר בין תפישת העולם המקצועית לבין הפרשנות ההיסטורית של הארכיאולוג. לדעתי יש קשר גדול מאד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הקשבתי לכמה הרצאות של פינקלשטיין. אם אני מבין את דעתו: כל הסאגה הגדולה של שאול, דוד ושלמה היא מיתוס עם בסיס כלשהו: היו ככל הנראה מלכים ששמם דוד ושלמה, אבל אוסף הסיפורים עליהם מוגזם. שאול ובית שאול מבוססים גם הם על בסיס היסטורי (ממלכה ששלטה בגב ההר ובעבר הירדן - הגרעין של ממלכת ישראל). לעומת זאת הנרטיב העיקרי של ספרי יהושע ושופטים הוא המצאה מאוחרת בהרבה, גם אם לחלק מהסיפורים שם יש איזשהו בסיס היסטורי. בפרפרזה על מה שכתבת כאן: המקרא הוא מקור היסטורי. אבל כדי להשתמש בו צריך ראשית כל להבין מתי הוא נכתב (ומתי רבדים שונים בו גובשו ונכתבו). ואז אתה יכול גם להשתמש בחלקים שהם מיתוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תיקון קטן: אאל"ט פינקלשטיין מדבר על ממלכת בית שאול כממלכה "ישראלית" שלישית שמרכזה היה בגבע בנימין, בין ממלכת יהודה הדרומית לבין ממלכת שומרון שמרכזה היה צפוני יותר. זה מתאים לשמו ה"דרומי" של בנימין שמציג אותו כבן הדרום של ממלכת ישראל. העניין הוא, שגם רוב אנשי האגף ה"ירושלמי" (מקסימליסטי) מקבלים שהמקור הדויטרונומיסטי נכתב במאה ה-7 ושהתנ"ך אינו ספר היסטוריה ולכן אי אפשר להניח את יציאת מצריים, תקופת ההתנחלות והממלכה הקדומה כפי שהם מתוארים במקרא כארועים היסטוריים. הם בד"כ סבורים שסיפורי המקרא מכילים חומר היסטורי רב ערך. לעומתם, פינקלשטיין, מוכן לקבל את האישיות ההיסטורית של דוד המלך, רק משום שחזאל מלך ארם ציין במצבה שבציב בתל דן שהוא הרג מלך מבית דוד ולא בגלל שכמעט כל ספרי שמואל מוקדשים לו. לדעתי, פינקלשטיין סבור שאי אפשר להתיחס למלכי בית שאול, לשלמה או רחבעם ואחז כאל דמויות היסטוריות, עד שלא יתגלה ממצא פיזי בן זמנם שמזכיר את שמם. היחס המקל של פינקלשטיין למלכי בית שאול, קשור לדעתי לכך שהעורך הדויטרונומיסטי, כפי הנראה לקח את סיפורי נעוריו של שאול וייחס אותם לשמואל. מדוע להמציא שם של מלך ואח"כ לגנוב ממנו את סיפוריו. לכן מן הסתם סיפורי בית שאול מייצגים זכרונות היסטוריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לסיפורים על המלכים החל מירבעם ורחבעם יש שלד ברור: שנת עליה לכס (יחסית לממלכה האחרת), שנות מלוכה, עשה את הטוב/רע בעיני ה’. החריגים מכך הם שאול, דוד ושלמה, וכן סיפורי אליהו וסיפורי אלישע. לדוד ושלמה יש משך שלטון לא ברור (40 שנים) ותולדות חיים שחלק מהן נכתבו בבירור מאוחר יותר. סיפור שאול היה בבירור סיפור קיים. שאול היה גיבור בעיני חלק לא מבוטל מהאוכלוסייה (זה היה כבר כמאתיים שנה לאחר מסע שישק) העורך הדויטרונומיסטי לא יכול להתעלם מהסיפור שלו. לכן הוא כולל אותו, אבל מתעלל בו. החל מהוספת הסיפור של פילגש בגבעה (הטלאה של מספר סיפורים, אבל בעיקר של סדום ושל המלכת שאול). לא לגמרי ברור מה היה העימות בין ממלכת בין דוד לממלכה של שאול. אבל המחבר הדויטרונומיסטי הופך אותו לעימות אישי ושבו שאול מפסיד לדוד בכל המפגשים. מעבר לגלגול הזה של האגדה, אין לנו עדות לכך שהיה מלך בשם שאול ויורשיו אשבעל, או מריב־בעל. השם „יהונתן״ ליורשו הוא מופע מוקדם למדי לשם שמבוסס על יהוה: שמות מלכים עם הרכיב התאופורי הזה מתחילים להופיע בתקופת בית אחאב (יהושפט). אולי היה בעלנתן? ואולי זה מעיד על גלגולו של הסיפור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, אני מתקשה מאד לקבל את ה"חתרנות" נגד שמו של יונתן בן שאול, "חָלִילָה, חַי ה' אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה". אני רואה כאן עקבות של נטיית היתר של המינימליסטים לשכתב את התנ"ך. יש כאן ניסיון ברור לדחוף את השם קדימה בזמן עד שהמקבץ של יהושפט, יהורם, יורם ויותם, לא מאפשר זאת יותר. מדוע צריך לחשוד ביהונתן? מה עם בניהו בן יהוידע ואדוניה בן חגית. מה עם יואב בן צרוייה והונתן בן שמעא אחי דוד? הסיומות/תחיליות התאופוריות הללו מוכרות במרחב השמות הכנעני מאות שנים לפני תקופת דוד, מדוע לחשוד דוקא ביהונתן, שמכל דמויות התקופה נראה הפחות מתאים למניפולציה בשם. התנ"ך למשל לא התבייש לחשוף את גדעון כירובעל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה: ההשערה הזו לגבי השם „יהונתן״ היא סתם השערה שזרקתי ולא משהו ששמעתי מחוקר זה או אחר. למיטב ידיעתי, בניכוי התנך, שמות עם רכיב תאופורי של יהוה לא מוכרים בכנען לפני המאה ה־8. הממצא היחיד מחוץ לכנען הוא כתובת במצריים שמתייחסת לקבוצה בשם „השוסים של יהו״. בהתחשב בכך שכמה מקורות בתוך המקרא מתייחסים ליהוה כאל שהגיע מהדרום, זה נשמע בהחלט סביר. לטעמי ברור שכל הספרים הללו עברו עריכה מאוחרת. אבל אין כאן את העקבות הברורות והישירות של השם „מפיבשת״. כלומר: כשהסיפור הגיע לאותו עורך מאוחר, השמות כבר לא היו שמות עם רכיב של „בעל״. או שהשמות המקוריים היו עם רכיב תאופורי של יהוה, או שרכיב כזה הודבק במהלך גלגולם כסיפורים עממיים. האפשרות הראשונה נראית סבירה יותר אך גם השנייה נראית לי אפשרית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |