בתשובה ליובל נוב, 20/01/20 14:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
*-- אזהרת הספוילרים עדיין בתוקף --* בשעה טובה גם אני סיימתי לקרוא. אין לי הרבה מה להוסיף מעבר לכך שאני מסכים עם שניכם. ובעיקר עם: > איך זה שבאנגליה של סוף המאה העשרים כמעט כל הציבור חושב שמשובטים הם תתי-אדם, שאפשר לזרוק אותם אחרי השימוש? עבורי זה רעיון בלתי מתקבל על הדעת. אולי זה משהו אנגלי (או יפני). תהיות אחרות שהעלית יותר ברורת לי: הם לא מתמרדים כי זה האופי האנושי/אנגלי/יפני/משובטי/וואטאבר. הם לא מסוגלים להוליד ילדים כי הופכים אותם לעקרים בכוונה, שהרי לא יוכלו לגדל אותם. לגבי תרומות, הם מבהירים שהרבה "מסיימים" כבר אחר שתי תרומות וארבע זה המקסימום. המודלים הם משולי החברה כי אנשים מכובדים לא רוצים שבן דמותם יחיה חיים כאלה או אולי פשוט כי הם לא רוצים שיהיה להם שיבוט. למרות שהקפדתי לא לקרוא שום ספוילר, הרעיון הכללי היה ברור לי מהעמודים הראשונים, רק מלקרוא את המילה תורמים + הילדים שגדלים ללא משפחה. מה שירדן כתב, על "הוא רצה לבנות סיטואציה שבה המוות מגיע באופן צפוי כבר שנים מעטות אחרי ההתבגרות" מסביר את האי-התיחסות לכל הנקודות שהעלית, אבל לא הופך את הספר לטוב. הוא קריא מאוד ולדמויות יש אופי ברור, אבל מערכת היחסים ביניהן לא מענינת. בכל אופן, נראה לי שהוא פשוט לא רצה לכתוב קלישאה על התבגרות ומערכת יחסים בצל מחלה ממארת (הבחירה המתבקשת) ולכן בחר באיזה הסטוריה אלטרנטיבית מסובכת בלי לחשוב עליה עד הסוף. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם כולנו נסכים פה באייל, לאן נגיע?! דרך הביקורת של איריס לעאל על הספר למדתי שיש גם סרט, אבל השחקנים בטריילר (הדביק) שלו הרבה יותר חתיכים מדמויות הגיבורים שדמיינתי. עוד הוליוודיזציה מעצבנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואי, הטריילר איום - הוא מספיילר את העלילה ללא תקנה. לשים אולי את המשפט היחיד הכי חושפני ודרמטי בספר (ממש לקראת סופו) בטריילר זה פשע סינמטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא הצלחתי בשום פנים ואופן לסספנד את כך ש-''למשובטים אין נפש'' היא דיעה רווחת. זה בעיני החור המשמעותי היחיד בעלילת הספר. גם עם אי-ההתמרדות שלהם לא הצלחתי להשלים, וזו הייתה מבחינתי השאלה המרכזית שעניינה אותי במהלך כל הקריאה. אבל אני מחשיב את התעלומה הזו כפיצ'ר, לא כבאג. המתח הלא-פתור שהיא מעלה ונשאר עד הסוף אחראי במידה רבה לאימפקט הריגשי של הספר עלי, ואני מוכן לקבל שיש לה ערך ברוח הפרשנות שעל הכריכה האחורית. בסופו של דבר, נהניתי. (אבל אני מודה שאחרי שירדן שכנע אותי שלאישיגורו לא מגיע שום קרדיט על כך, וזה יצא לו בטעות - ערכו של הספר קצת ירד בעיני.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |