 |
אני לא טוען שהם הניחו הצעת שלום על שולחן המו"מ.
אני חושב שיש כאן שינוי בהלך הרוחות ובשיח הפלשתיני. הפלשתינאים נצמדו בעבר וממשיכים להצמד לעיקרון השיבה, להתנגדות למדינה יהודית וירושליים יהודית. מסיבה זו הם סירבו לקבל את גבולות 67. יתכן גם שהם עשו זאת מסיבות טקטיות של מו"מ.
השינוי שאני רואה הוא מעבר מתכנית הסלמי (חיסול ישראל בשלבים) לתכנית חלוקה בנוסח מה שמציע האיחוד האירופי (2 מדינות בערך בגבולות 67).
הסיבוך הוא שהתכניות הללו לא בהכרח סותרות לפחות בשלב הראשון. ההבדל הוא בהתפתחות העתידית ובהתחייבויות וההצהרות הנוגעות לעתיד זה. אני מניח שאנשי אבו מאזן השלימו עם כך שלא יוכלו לקבל את גבולות 67 בלי לתת התחייבויות לגבי העתיד שלא כל כך קל להם לתת.
להלכי רוח ושיח יש חשיבות גם אם אינם באיים לידי ביטוי בפוועל בהווה. ממש עכשיו, במהדורות החדשות, ערביי 48 שבשום אופן אינם מוכנים להודות שהם מעדיפים קיום של מיעוט לאומי במדינה יהודית על פני מדינה פלשתינאית, מקוננים במרירות על הקלות בה מוכנים הישראלים (בפרט גנץ) לותר עליהם. מהבעות פניהם אני משער שהם מודעים לפאתטיות שלהם. אין זה מקרה שיהודים רבים ודוקא ממחנה השמאל לא מאמינים לאף מילה שלהם. עם כל ההכרה במצוקה הכלכלית ובמצוקת השכנים הרעים, לערביי השטחים לפחות אין את הפיתוי לוותר על האותנטיות שלהם בעבור נזיד עדשים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש