בתשובה לשוקי שמאל, 02/02/20 10:38
בינתיים נתניהו מאתרג את עצמו. 713096
אני מנסה ללא הצלחה מרובה להבין מה אתה מנסה לומר.

הנה מה שכתבת, בסדר כרונולוגי:

1. המצב לפני היה די ברור: הפלשתינאים הציעו הצעת שלום ברורה ופשוטה - מדינה פלשתינאית בגבולות 67, ואילו הישראלים עשו כל שביכלתם כדי לסכל את ההצעה הזו.

2. לא זכור לי שהפלשתינאים הגישו תכנית שלום. הם מתמחים בלאווים.

3. כאשר נידונו תכניות די קרובות למדינה פלשתינאית בגבולות 67, הם סירבו או לא השיבו.

4. אני לא טוען שהם הניחו הצעת שלום על שולחן המו"מ.

[הבאתי תימצות של הצעות פלסטיניות]

5. אחת הדרכים לסרב היא להציע הצעה נגדית.
בינתיים נתניהו מאתרג את עצמו. 713097
זה לא ממש מועיל לצטט מה שאמרתי לפי סדר כרונולוגי בפרט שחזרתי בי מחלק מן הדברים.
אני מוכן לקבל את עדותך לגבי הצעות עבודה במהלך המו"מ. מפני שכל המו"מ הללו לא צלחו, אין ערך רב להצעות הביניים שנידונו שם. אתה לא מכיר את המצב הדי נפוץ במו"מ כאשר צד מציע הצעה וכאשר היא מתקבלת הוא נסוג ולא מסכים לחתום עליה?
אני מדבר על הצעות מסוג אחר לגמרי. נא השתחרר מכל מיני הצעות סרק שאיש מלבדך לא שמע עליהן ושית לבך לעסקת המאה של נתניהו-טראמפ שכולם דנים בה וקובעים עמדתם כלפיה, כאשר הסיכוי שהיא תוביל למו"מ הוא אפסי.
מנהיגים אינם יכולים לקבל החלטות מדיניות אם אין להם מספיק תמיכה מהעם שלהם. מנקודת המבט הזו, צריך לשאול איזה חלק מן הציבור הפלשתינאי היה נכון לקבל מדינה פלשתינאית בגבולות 67, לפני 3 שנים והיום?
לפני 3 שנים אני מניח שהתמיכה היתה שולית ולראיה מעטים היו מוכנים להצהיר על תמיכתם. ולעניין זה כלל לא משנה איזו הצעות עלו וירדו בחדרים הסגורים של המו"מ. העליתי את ההשערה שהיום המצב שונה. מדוע אני חושב כך? מפני שאנשי ציבור פלשתינאים רבים מדברים על כך בגלוי. אולי אני טועה.
אתה יכול לטעון שמרבית ערביי 48 מעדיפים לחיות כמיעוט במדינה היהודית מאשר במדינה הפלשתינית ואולי זה נכון. אתה לא יכול להתכחש לכך שאין רבים מהם שמוכנים לומר זאת בגלוי.
נדמה לי שמהשיח אתך אני לוקח בעיקר את המסקנה שבמקום לדון על הצעות סרק לשלום, יותר חשוב לדון בשאלת היחס למיעוט הלאומי הערבי במדינת ישראל. ואולי נעשה זאת בהזדמנות אחרת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים